|
|
עמוד:123
פסוקי קרבן מוסף של ראש חודש בשבת ראש חודש מוסיפים: ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה, פרים בני בקר שנים ואיל אחד, במדבר כח, יא-טו כבשים בני שנה שבעה תמימם: ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד, ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד: ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד, עלה ריח ניחח אשה ליהוה: ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין, זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה: ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה, על עלת התמיד יעשה ונסכו: משנת זבחים איזהו מקומן של זבחים: קדשי קדשים שחיטתן בצפון. פר ושעיר של משנה זבחים ה, א יום הכפורים שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. אם לא נתן לא עכב. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שם, משנה ב ∞ ריח ניחח: הקרבן מעלה בשרפתו ריח שגורם כביכול נחת רוח לה' שנעשה רצונו. אשה: קרבן הנשרף באש. הין: מידת נפח לנוזלים [כ-6 ליטר]. שעיר עזים: תיש. לחטאת: לכפרה על חטא. על עלת התמיד: נוסף על עולת התמיד. ∞ [א] מקומן של זבחים: מקום שחיטת הקרבנות השונים ודרך הקרבתם. קדשי קדשים: קרבנות שקדושתם גדולה במיוחד [ויפורטו להלן, במשניות א-ה]. בצפון: צפונית למזבח העולה [שעמד בחצר המקדש]. שעיר: תיש. קבול דמן בכלי שרת: הכהן אוסף את דם הקרבן לתוך כלי קיבול המיוחד לתפקיד זה. ודמן טעון הזיה: את הדם צריך להזות, להתיז. בין הבדים: בין המוטות שבהם נשאו את ארון הברית. מזבח הזהב: מזבח הקטורת שבהיכל. מתנה אחת מהן מעכבת: אם החסיר הכהן ולו אחת מן ההזאות, אין הקרבן קרבן ראוי. מזבח החיצון: הוא מזבח העולה [שעמד מחוץ להיכל]. אם לא נתן לא עכב: אם לא שפך את שיירי הדם במקום הראוי, לא נפסל הקרבן. ∞ [ב] הנשרפים: ובשרם לא נאכל. משנת זבחים: סדר הקרבנות מסתיים בלימוד כל משניות הפרק החמישי של מסכת זבחים שבמשנה. הפרק עוסק בדיני הקרבנות השונים ובאופן הקרבתם ואכילתם. משניות א-ה עוסקות ב"קדשי הקדשים" [הם הקרבנות שקדושתם גדולה במיוחד], שמקריבים אותם בצפונה של העזרה, ואילו שלוש המשניות האחרונות עוסקות ב"קדשים קלים", הנשחטים בכל מקום בעזרה.
|
|