|
|
עמוד:103
תפילת השחר כשנכנסים לבית הכנסת אומרים: מה טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל. במדבר כד, ה ואני ברב חסדך אבוא ביתך, תהלים ה, ח אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. יהוה, אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך. תהלים כו, ח ואני אשתחוה ואכרעה, אברכה לפני יהוה עשי. בעקבות תהלים צה, ו ואני תפלתי לך יהוה עת רצון, תהלים סט, יד אלהים ברב חסדך, ענני באמת ישעך. ∞ אהליך, משכנתיך: חז"ל דרשו מילים אלו כמכוונות אל בתי הכנסת ובתי המדרש. ברב חסדך: כדי להודות על חסדך הרב. ביראתך: מתוך היראה שאני ירא אותך. אברכה: אכרע ברך. עת רצון: בשעה הראויה והמתאימה לקבלת התפילה. באמת ישעך: בישועה אמיתית וקיימת. תפילת השחר: כאן נפתחת היחידה הראשונה של תפילת שחרית של שבת, והיא עצמה מורכבת מיחידות-מישנה רבות. יחידה זו נתהוותה בהדרגה במהלך תקופת הגאונים ובימי הביניים, ורק חלק קטן ממנה היה קיים כבר בתקופת חז"ל. חלקים ניכרים מיחידה זו היו בראשיתם רק מנהגם של יחידים, ועד היום נהוג במקומות רבים שהיא נאמרת ביחידות בידי כל מתפלל, אות ועדות למוצאה בתפילת הפרט. מיבנה היחידה הוא מורכב ביותר [ויש בו שינויים רבים בין מנהג למנהג], אך ניתן לזהות בה ברכות שעניינן הודאה על חיי היומיום, דברי עיון ובעיקר קטעי לימוד מן התורה ומספרות חז"ל העוסקים בעבודת הקרבנות. מה טבו: מאז ימי הגאונים נאמרת עם הכניסה לבית הכנסת לתפילת שחרית קבוצה של פסוקים, המדברים בשבח מקום התפילה ובמעלתה של התפילה. הפסוק שבברכת בלעם, "מה טובו אהליך יעקב", נדרש בספרות חז"ל [כגון בתלמוד בבלי, סנהדרין קה ע"ב] כמדבר על בתי הכנסת ובתי המדרש, ומכאן קישורו לענייננו. הופעת התיבה "ואני" בראש חלק מן הפסוקים האחרים מאגדת אותם לכלל קבוצה בעלת אופי ספרותי אחיד.
|
|