|
|
עמוד:32
תוספות בסיום תפילת העמידה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, יהוה צורי וגאלי. תהלים יט, טו תלמוד בבלי אלהי, נצר לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי ברכות יז ע"א תדם, ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך, ואחרי מצותיך תרדף נפשי. וכל הקמים והחושבים עלי רעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. יהי רצון מלפניך, יהוה אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצר הרע, ותן בלבי הכנעה וענוה. מלכנו ואלהינו יחד שמך בעולמך, בנה עירך, יסד ביתך ושכלל היכלך, וקבץ קבוץ גליות, ופדה צאנך ושמח עדתך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה ∞ הגיון לבי: מחשבותי. נצר לשוני מרע: שמור את לשוני שלא לדבר רע. מדבר: שלא לדבר. ולמקללי נפשי תדם: שלא אגיב על קללות המופנות אלי. כעפר: בזויה ולא נחשבת [והוא ביטוי של ענוה]. הקמים: האויבים. ∞ תעלה קנאת אדם עלי: יקנאו בי. יחד שמך בעולמך: עשה שהעולם כולו יכיר בך כאל אחד ויחיד. שכלל: הבא לידי שלמות. צאנך: עם ישראל. תוספות בסיום תפילת העמידה: אף שתפילת העמידה גופה מסתיימת בברכת השלום, נוספו בסופה עם הזמן - מימי הגאונים ואילך - תוספות שונות בעלות גוון אישי, המנוסחות בדרך כלל בלשון יחיד [שלא כמקובל בסידור]. התוספות נחלקות לחמש יחידות: [א] הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי". אמירתו כאן היא לפי קביעתו של ר' יוחנן [תלמוד בבלי, ברכות ד ע"ב], ויש בו בקשה מפורשת לקבלת התפילה, דבר שראוי לעשותו עם סיומה. [ב] הקטע שראשיתו במילים "אלהי נצור". מקורו בתלמוד הבבלי [ברכות יז ע"א], המספר על האמורא מר בריה דרבינא [= בנו של רבינא] שנהג לומר אותו דרך קבע בסוף תפילתו. בסידור הוא מופיע בשינויים קלים, ויש בו ביטוי בולט של ענוה וביטול עצמי. [ג] הקטע "יהי רצון מלפניך ... צורי וגאלי". קטע זה מופיע ברובו בשינויים קלים בתלמוד הירושלמי [ברכות ד, ב [ז ע"ד[] כתפילות פרטיות של חכמים. [ד] המשפט "עשה שלום... ואמרו אמן". משפט זה לקוח מסיומו של הקדיש [עמ' 44], כולל ההכרזה "ואמרו אמן", שאינה הולמת את תפילת היחיד. [ה] הקטע "יהי רצון מלפניך... שיבנה בית המקדש ... קדמניות". קטע זה לקוח בעיקרו מן המשנה [אבות ה, כג [להלן, עמ' 375[].
|
|