|
|
עמוד:17
בעשרת ימי תשובה מוסיפים [ומי ששכח — ימשיך בתפילה כרגיל]: זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים. מלך עוזר ומושיע ומגן. קידה ברוך אתה יהוה, מגן אברהם. [ב] ברכת גבורות אתה גבור לעולם אדני, מחיה מתים אתה, רב להושיע, בקיץ אומרים: מוריד הטל בחורף אומרים: משיב הרוח ומוריד הגשם ∞ רב להושיע: מרבה להושיע. משיב: גורם לרוח לנשוב. זכרנו לחיים וכו': בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים [הם "עשרת ימי תשובה"] חלים שינויים בכמה מברכות העמידה, ברוח הימים הנוראים ואימת הדין. רוב השינויים והתוספות הם מתקופת הגאונים, וחלק מבעלי ההלכה התנגדו להם, כיוון שלא מצאו להם מקור בספרות חז"ל. התוספת "זכרנו לחיים" בנויה מארבע יחידות קצרות החורזות במילה "חיים", והיא כוללת בקשה להיכתב בימים הנוראים בין אלה שיזכו לחיים. כתיבה ב"ספר החיים" היא ביטוי ציורי [שמקורו בתהלים סט, כט] לפסק הדין האלהי המבטיח חיים. [ב] ברכת גבורות: שם הברכה מצוי כבר במשנה [ראש השנה ד, ה] והוא מבטא את נושאה המרכזי: כוחו של ה', המתבטא בעיקר בתחיית המתים ובמעשי חסד למען החיים, ובראש וראשונה בהורדת גשמים. ההדגשה המרובה על תחיית המתים נובעת, ככל הנראה, מן הפולמוס ההיסטורי בשאלה זו בשלהי ימי הבית השני בין הפרושים לצדוקים. אחד ההבדלים הבולטים בין שתי קבוצות דתיות אלה היה האמונה בתחיית המתים, שהצדוקים כפרו בה. תפילת העמידה התגבשה בקרב חוגים שהלכו בדרכם של הפרושים, ומכאן החזרה המרובה על נושא תחיית המתים בגוף הברכה ובחתימתה. בקיץ...בחורף: בין גבורותיו של ה' מונה הברכה גם את הורדת הגשם והטל. בארץ צחיחה כארץ ישראל, ירידת הגשם והטל בשפע ובזמנם הראוי היא שנותנת חיים, והיא, לפי מחשבת חז"ל, כעין תחיית מתים בזעיר אנפין. על פי המשנה [ברכות ה, ב[: "מזכירין גבורות גשמים ב]ברכת] תחיית המתים". מאז ימי האמוראים הונהג לומר נוסח נפרד לקיץ ולחורף, בהתאם לתנאי האקלים של ארץ ישראל. הנוסח לחורף נאמר מתפילת מוסף של שמיני עצרת ועד שחרית של היום הראשון של פסח, ונוסח הקיץ בשאר ימות השנה. בברכה זו רק מזכירים את הורדת המשקעים, אך מבקשים על כך להלן, בברכה התשיעית של העמידה.
|
|