|
|
עמוד:12
שהן לא עולות בקנה אחד זו עם זו , ולעתים הן אף מתנגשות זו בזו . כיוון שאבחנה מרובעת זו אינה ניתנת להמשגה בעברית , ולכן גם לא לחשיבה בתרבות דוברת עברית , ממעט השיח הישראלי לתת את הדעת על משמעויותיה . במקום להתעלם ממורכבות ייחודית זו והשלכותיה , אני מאמינה כי חשוב לזהותה , להגדירה , לבחון את משמעויותיו של כל אחד מהיבטיה הנבדלים בהקשר החברתי התרבותי הישראלי , ולנתח את יחסי הגומלין ביניהם . ניתוח כזה צופן בחובו תוכנות משמעותיות לגבי הכבוד , אשר נקבע בשנת 1992 כערך היסוד של החברה הישראלית ושיטת משפטה , והוא יכול לשפוך אור על הדינמיקה של החלת חוק היסוד , פרשנותו והתקבלותו . יתר על כן , ניתוח כזה עשוי להנהיר היבטים חשובים של המציאות הישראלית על קשייה ומגמותיה , ולהציע כיוונים חדשים להתמודדות חברתית ומשפטית עמם . זוהי המשימה רבת ההיקף ורבת הרבדים שספר זה פורש ומציע מתאר לתחילת ההתמודדות עמה . ספר זה מושתת על המורכבות המרובעת של מושג הכבוד , חושפה , מנתחה ומפתחה . ההבחנה בין משמעויות הכבוד השונות היא הבסיס לדיוניו של הספר בחברה הישראלית , בהיסטוריה הציונית שלה , בהבניית הנשיות והגבריות , ביחס אל הכיבוש , וביחס בין בית המשפט העליון ובין הדינמיקה החברתית אשר בתוכה הוא פועל . בעזרת ההבחנה המרובעת מציע הספר כי הציונות המדינית הדגישה מאוד סוג אחד של כבוד , ואילו חוק היסוד משנת 1992 ניסה לחזק סוג שונה של כבוד ; כי המתח האינהרנטי לקשר בין שני סוגי הכבוד הללו הוא אחד הגורמים המרכזיים למתח עמוק הבא לידי ביטוי בהקשרים שונים של המציאות הישראלית . אחד ההקשרים הללו הוא היחסים המורכבים בין בית המשפט העליון ומגזרים המזוהים כ"ימין" היהודי הלאומי בישראל . בעזרת ההבחנה בין משמעויות הכבוד השונות מציע עוד הספר כי ההגדרה הציונית של נשיות וגבריות שואבת מסוג אחד של כבוד , בעוד שגישות פמיניסטיות מסוימות מבטאות סוג שונה של כבוד ; כי המתח בין שני סוגי הכבוד הללו הוא אחד הגורמים המרכזיים להתנגדות הישראלית העמוקה כל כך לגישות הפמיניסטיות הללו . ההבחנה בין סוגי הכבוד
|
|