|
|
עמוד:12
פרק ראשון : הדרך מטאבה לז'נבה החשיפה שר המשפטים יוסי ביילין עזב את שיחות טאבה בינואר 2001 עם תחושת החמצה . עוד מאמץ אחד והצדדים - הישראלי והפלסטיני - היו מגיעים להסכם על עקרונות הסדר הקבע . השתתפותו של ביילין בצוות המשא ומתן נכפתה למעשה על ראש הממשלה דאז אהוד ברק בידי מפלגת מר"צ הקואליציונית . יאיר צבן , ראש הצוות האסטרטגי של המפלגה , ומנהיגה השר יוסי שריד פגשו את ברק והודיעו שמר"צ תתמוך במועמדותו של שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה בפברואר 2002 אם הוא לא ימלא אחר שני התנאים הבאים : ישראל תשתתף בשיחות טאבה , המשלחת הישראלית לשיחות תורחב ויוקם קבינט שלום בממשלה . כפי שקורה לעיתים תכופות בפוליטיקה , גם כאן הנושא הפוליטי אישי והנושא המדיני התערבו זה בזה . הוקם קבינט שלום בהשתתפות פרס והגיעו לטאבה גם השרים יוסי שריד ויוסי ביילין שברק הדיר אותם בתקופה המכרעת מלקחת חלק פעיל ומשפיע בשיחות עם הפלסטינים . אליהם צורף השר אמנון שחק , שבניגוד לביילין ושריד , נטל חלק בשיחות המרכזיות ואף נכלל במשלחת הישראלית לקמפ דייוויד . אבל השפעתו של שחק על ברק הייתה כמעט אפסית . שיחות טאבה הניבו התקדמות בשתי סוגיות בלבד : גבולות מדינת פלסטין ופליטי . 1948 אמנם בסוגיה הטריטוריאלית ההתקדמות כבר הושגה לאורך המשא ומתן - שהחל שנה קודם לכן - אולם רק בטאבה הוחלפו רשמית מפות בין הישראלים לפלסטינים ( המפות מוצגות אצל . ( Klein 2003 : 112-113 הפערים בין שתי המפות לא היו גדולים כבשלבים הקודמים של המשא ומתן , עת הצדדים הציגו מפות לא רשמיות . אמנם נושא הפליטים זכה להתייחסות רטורית מרשימה כבר בשיחות קמפ דייוויד אך רטוריקה מרהיבה מצד השר בן עמי ,
|
|