|
|
עמוד:10
לא חזיתי מראש את ההתפתחויות . בשנת 2000 לקיתי באופטימיות יתר ובנאיביות באשר ליכולת לחתום על הסדר קבע , שמקורן בחוסר ניסיון ביורוקרטי ובהיעדר מידע על המתרחש בחדרי חדרים . בהמשך השתדלתי ללמוד מניסיוני . לאורך הדרך לא הייתה לי מסקנה מוצקה ומוכנה מראש שעמה הלכתי . כפי שמראה הספר עמדתי השתנתה , ולא רק היא . גם דעת הקהל הישראלית וזו הפלסטינית , וגם עמדות הנושאים ונותנים השתנו . לכן ספר זה נושא עימו מסר אופטימי . אפשר להשתנות , וצריך לשנות עמדות . הייתי עד מעורב וצופה שנטל חלק באירועים שעליהם אני כותב ושאותם אני חוקר , ולכן ניתן לראות ספר זה כסוג של אנתרופולוגיה פוליטית , שבמסגרתה החוקר מפנה את מבטו גם כלפי עצמו ולא מתבונן רק באחרים . זהו מבט אישי שלי שאינו בהכרח זהה לזה של חברי לצוות יוזמת ז'נבה . אני מודע לקשיים הנובעים מכך שיוזמת ז'נבה נחתמה לפני שנתיים בלבד וחסרה פרספקטיבה כדי להעריך נכונה את המהלך , קל וחומר את תוצאותיו והשלכותיו . למרות זאת , רק בודדים יחלקו על כך שיוזמת ז'נבה הצליחה למצב את עצמה כמסגרת התייחסות עיקרית וכחלופה של הסדר קבע ישראלי פלסטיני . יוזמת ז'נבה עומדת בניגוד למדיניות של מהלכים ישראליים חד צדדיים הנכפים על הפלסטינים ובניגוד למדיניות המבקשת לנהל את העימות במקום לפתור אותו . ספר זה מתבונן ביוזמת ז'נבה מבפנים ומבחוץ בעת ובעונה אחת . הוא מתאר את עליותיה ומורדותיה מנקודת מבטו של שותף ליוזמה , ויחד עם זאת מתבונן בה במבט אנליטי , תוך השוואתה למקרים דומים של דיפלומטיה אזרחית , כפי שמציגה אותם ספרות המחקר האקדמית . בה בעת הספר נושא אמירות ברורות על יחסיה של מדינת ישראל עם הפלסטינים שבשליטתה ועל הדרך שבה אפשר לשנותם . אדם אחד חתום על ספר זה אבל בעצם יש לו שני מחברים : מומחה מקצועי ואזרח מעורב . שניהם מספרים על התהליך שבו הם מעורבים ומנתחים אותו . ככותב הספר וכחוקר אני מודע לבעייתיות שבכפילות זו ולאי יכולתי להפריד באופן חד בין שני המחברים . כל שיש באפשרותי לעשות הוא להודות בכך ולהציג את כפל התפקידים בפני הקורא לשיפוטו .
|
|