|
|
עמוד:9
מבוא קבוצת אנשים ונשים , רובם בגילאי ארבעים עד שישים , וכמה ילדים הצטלמה למזכרת ב 13 באוקטובר 2003 בפתח המלון הירדני , רגע לפני שעלתה לאוטובוס . שום דבר בהופעתם לא העיד שאין הם עוד קבוצת תיירים שבחרה לנפוש לחופו של ים המלח . שום דבר ביחסים שבין חברי הקבוצה לא העיד כי הם באים משני עמים שהיו שקועים בעימות דמים , גל נוסף במאבק שהחל לפני כמאה ועשרים שנים . שעתיים קודם לכן הם חתמו באחד מאולמות המלון על מכתב לשרת החוץ של שווייץ לו צירפו מסמך ארוך בן חמישים עמודים : יוזמת ז'נבה . דגם מפורט של הסכם שלום ישראלי פלסטיני שעליו נשאו ונתנו כשנתיים . הדרמה המתוארת בספר זה ממחישה כיצד יכול להסתיים המשא על הסדר קבע ישראלי פלסטיני . הם נכנסו לאולם לטקס החתימה כשבאוויר תלויה ועומדת תחושה מעורבת . לבושם היטיב לבטא אותה . אחד השרים הפלסטינים לבש חליפה חומה ונראה מתוח . אחרים לבשו לבוש ספורטיבי קליל מהסוג המאפיין נופשים במלון . הם נראו כאילו נעצרו באולם לרגע בדרכם לבריכת השחייה . רוב הנוכחים לבשו חולצות מעומלנות , חגיגיות משהו , אך ללא עניבה וז'קט . הייתה תחושה של הישג אך לא תחושה של אופוריה . פריצת דרך ? אכן . אך מה אורכה של הדרך להפיכת היוזמה למדיניות וכמה זמן ייקח להפוך את המדיניות למציאות ? על כך תהו כולם כשהם מודעים למעשה חסר התקדים שעשו . יוזמת ז'נבה היא יותר מאשר סימולציה של משא ומתן בתנאי מעבדה . השתתפו בה שחקנים שהמשיכו מאותו שלב שהם עצמם הפסיקו במסגרת המשא ומתן הרשמי . התפקיד שהם ייעדו לעצמם לא הסתיים עם חתימת היוזמה . בסיום המודל הם נרתמו להפוך את היוזמה למציאות .
|
|