|
|
עמוד:11
בישראל הצעירה . האמירה הזאת , שמבטאת מסירות מוחלטת למדינה , אינה עולה בקנה אחד עם חברה אזרחית בריאה . חברה אזרחית גם איננה אוסף מקרי של אנשים שעיקר עניינם הוא במימוש עצמי ובתענוגות בלבד , אלא יחידים וקבוצות שמאופיינים בתכונות אזרחיות . לחברה אזרחית קל מאוד לגלוש למצב של אי אזרחות rriiDt ^ nn . ("" civility ) מלמדת על מעשים נוראים שנעשו על אף חיוניותה של החברה האזרחית . לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה היתה בה חברה אזרחית פעילה ותוססת . גם המאפיה באיטליה והקו קלוקס קלאן בארצות הברית הם חלק מהחברה האזרחית . לא כל ארגוני החברה האזרחית פועלים לשם שמים ; חלקם מקדמים מטרות שסותרות את טובת הציבור , ולעתים אף מאיימים על השלטון ומקעקעים את יסודות המשטר . חברה אזרחית אינה תרופת פלא לכל החוליים החברתיים . יש לבדוק באיזו מידה היא אמנם עונה על תנאי האזרחות . לחברה בישראל יש תכונות שמצד אחד מקשות עליה להיות אזרחית ( הורוביץ וליסק ( 1990 , ומצד אחר נותנות לה תקווה . ראשית , גבולותיה עמומים משום שאין בה חפיפה בין טריטוריה , אזרחות וזהות לאומית אתנית . בגלל זה האזרחים מתקשים להגדיר את זהותם ( האם היא דתית , לאומית או אתנית (? והממשל נרתע מהחלטות שיקבעו את הזהות הזו . הסתירה שבין הזהות האזרחית לזהות הלאומית יוצרת מתח , וזה מחלחל לתחומים חברתיים אחרים . היחסים בין היהודים לערבים , היחס למיעוטים והיחסים בין קבוצות בתוך הקהילה היהודית נתונים בסבך שמטשטש את הזהות . שנית , החברה בישראל נושאת על גבה מטען אידאולוגי כבד . התנועה הציונית , שמשכה עם מתפוצותיו לארץ רחוקה ושינתה את אורחותיו , לוותה במערכת ערכים נוקשה ובמחויבות אידאולוגית עמוקה . בעידן של "קץ האידאולוגיה" ירדה המחויבות הזאת , והסתגלות לירידה הזאת היא אחת הבעיות של החברה הישראלית . שלישית , המהפכה הציונית אמנם שאפה לשנות את חייו של הפרט , אבל היתה מבוססת על הקולקטיב . הפרט היה בורג קטן ולא חשוב ביצירה החברתית הגדולה . יתר על כן , מן הפרט ציפו לשעבד
|
|