|
|
עמוד:13
דומה כי עננת אכזבה , טרגית כמעט , אופפת את הקריירה הציבורית של אלון ופרס , שגילמו שניהם הבטחה שהתממשה רק בחלקה . בקריירה של יגאל אלון אפשר לייחס את האכזבה לשני גורמים : האחד , הצטרפותו למפלגת "אחדות העבודה" הזעירה שלא הצליחה להכות שורשים בציבור המצביעים הישראלי ודבקותו בה , ככל הנראה בשל שיקולי נאמנות אישית יותר מאשר בשל מחויבות רעיונית . השנייה , היעדרותו המקרית מן הארץ ברגע גורלי - בשלהי מאי - 1967 כאשר עמיתיו של ראש הממשלה לוי אשכול כפו עליו לוותר על משרת שר הביטחון . שניים היו המועמדים לרשת תפקיד מפתח זה : יגאל אלון ומשה דיין . אלון היה הבכיר הן מבחינת מעמדו הפוליטי הן נוכח יוקרתו כמצביא , אך אלון , אז שר העבודה , שהה באותם ימים בברית המועצות , ואילו איוש תפקיד שר הביטחון נדרש לאלתר בנסיבות הסערה הפוליטית והמתח הביטחוני העצום שהתחוללו באותם ימים , וכך נפלה האדרת על משה דיין . כך זכה דיין , שבאותם ימים נמצא ב"ישימון פוליטי , " בהילת הניצחון של מלחמת ששת הימים . הופעתו באמצעי התקשורת בישראל ומחוצה לה לימין ראש הממשלה אשכול והרמטכ"ל יצחק רבין לאחר הניצחון המזהיר במלחמה זו הציבה אותו באורח בולט מעל יריבו הפוליטי יגאל אלון . בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה לעת זקנה , מקץ כחמישים שנות פעילות בזירה הפוליטית , כמו פיצתה אותו על הצטיירותו כ"מפסידך פעמיים : בשנת 1995 הובס על ידי בנימין נתניהו בבחירות לכנסת , שהתקיימו בצל רצח ראש הממשלה , יצחק רבין , ובשנת 2000 הובס בבחירות לנשיא המדינה על ידי משה קצב . אין ספק כי התנהלותו האישית של הנשיא השמיני , משה קצב , שהמיטה קלון על מעמד הנשיאות , הייתה גורם חשוב בבחירתו של פרס , אישיות רבת סגולות וזכויות ונקייה מרבב , למשרה ייצוגית ורמה זו . כמו הנפילים שתוארו לעיל , שדמויות רובם נראות ממרחק השנים מזהירות פחות משנראו בשעתן לאור הזרקורים , כך גם כמה מגיבורי ספר זה נראים אפרוריים יותר בצילום החוזר שלהם . היום למשל נוכל לקבוע כי ראש עיריית ירושלים טדי קולק , שיצחק רבין המשילו ל"מלך הורדוס בונה ירושלים , " הותיר אחריו בירה מחולקת ומפוצלת , רחוקה עד מאוד מן התואר "קריה למלך רב . " ככל שחולפות השנים מעוררים גם ימיה של גולדה מאיר כראש ממשלה תמיהות והשגות " . מבחן התוצאות" של מנהיגי ישראל בשישים שנותיה הראשונות יגלה ללא ספק נקודות אור רבות , אך גם כתמים כהים .
|
|