|
|
עמוד:248
תפילות היום וברכותיו הבונה מעקה לגג של בניין או גדר סביב בור מברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה. המטביל כלים חדשים עשויים זכוכית [כולל פיירקס ודורלקס] או מתכת, שנעשו בידי נוכרים, מברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי [או: כלים]. אשה הטובלת לאחר נידתה וכן גרים הטובלים כחלק מטכס הגיור מברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. מעקה: המצוה לבנות מעקה נאמרת בדברים כב, ח: "ועשית מעקה לגגך", ומטרתה למנוע מכשול היכול להוות סכנה לציבור ולפרט. חז"ל הרחיבו את חובת עשיית המעקה גם לבורות. אמנם כל חברה מתוקנת קובעת כללים כעין אלה לשמירה על שלום הציבור, אך בהקשר היהודי מקבלת המצווה תוקף אלהי. נוסח הברכה ידוע מימי הביניים בלבד. טבילת כלי: התורה ציוותה, אחרי מלחמת ישראל במדין [במדבר לא, כג], להעביר את כלי השלל באש או במים כדי לטהרם לשימוש בידי בני ישראל. חז"ל קבעו שיש להטביל כלים שנעשו בידי נוכרים במקוה טהרה [או בכל מקור טבעי של מים] ואף לברך על כך. נוסח הברכה מצוי בתלמוד הבבלי [ברכות נא ע"א]. אשה הטובלת: התורה מצוה את האשה לטבול לאחר ימי נידתה [הכוללים את ימי המחזור החודשי ועוד "שבעה [ימים] נקיים" אחריהם]. הטבילה - שמטרתה להעביר את האשה ממצב של טומאה לטהרה ולהתיר לה לקיים יחסי אישות עם אישהּ - נעשית כיום במקוה טהרה [ובשעת הדחק בכל מקור טבעי של מים]. לאחר טבילה אחת במים, נשארת האשה לעמוד בהם עד צווארה, מברכת את הברכה, ושבה וטובלת. ויש הנוהגות לטבול רק פעם אחת, לפני אמירת הברכה או לאחריה. נוסח הברכה מצוי בתלמוד הבבלי [ברכות נא ע"א]. גר: תהליך הגיור כולל גם טבילה במקוה טהרה. חובת הטבילה הזו נזכרת בתלמוד הבבלי [יבמות מו ע"ב].
|
|