|
|
עמוד:247
תפילות היום וברכותיו ברכת הגומל מי שיצא מבית האסורים, מי שחלה [חולי מסוכן] והבריא, מי שהלך בדרך מסוכנת והגיע בשלום למקום חפצו, מי ששב בשלום מנסיעה בים או באויר, ואשה לאחר שילדה, מברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות, שגמלני כל טוב. ברכות המצוות קודם וסמוך לקיומן של המצוות המנויות להלן מברכים. הקובע מזוזה בפתח בית או בפתח חדר מברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבע מזוזה. 0 הגומל: המעניק. לחיבים: לבני אדם שאפשר ואינם ראויים לכך. הגומל: מקור הברכה ודיניה מצויים בתלמוד הבבלי [ברכות נד ע"ב], אך רשאי אדם לברך ברכה זו גם על כל סכנה שניצל ממנה. נהוג לברך ברכת הגומל בתוך שלושה ימים מן הזמן שבו יצא האדם מכלל סכנה, ויש לברך אותה בנוכחות מניין של אנשים. גברים מברכים ברכה זו בדרך כלל בבית הכנסת [על פי רוב סמוך לעלייה לתורה], ונשים יכולות לברכה בבית הכנסת או, במקרה של יולדת, בביתה או בזמן הברית. המאזינים למברך נוהגים להגיב על ברכתו ולומר: "אמן. מי שגמלך טוב, הוא יגמלך כל טוב. סלה". ברכות המצוות: "העושה כל המצוות מברך עליהן" [תוספתא ברכות ה, ט], וברכה זו יש לברך "עובר לעשייתן" [תלמוד בבלי מגילה כא ע"ב], כלומר לפני קיום המצווה. כללים אלה חלים על חלק מ"מצוות עשה", שהן מצוות הדורשות מן האדם פעולה אקטיבית [בניגוד למצוות "לא תעשה" הדורשות הימנעות מפעולה אסורה]. על ידי אמירת הברכה נוצרת בתודעתו של המברך המודעות לכך שהוא ממלא את צו ה'. ברכות נוספות בקבוצה זו נאמרות בהזדמנויות אחרות - כגון הברכה על בדיקת חמץ [ראה עמ' 113], לבישת ציצית [עמ' 227] או ברכתו של מי ששוחט עוף או בהמה ["על השחיטה"]. במקרים חריגים נאמרת הברכה לאחר קיום המצוה, כגון הדלקת נרות של שבת [ראה עמ' ושם הוסברה החריגה144]. מזוזה: את המצוה לקבוע מזוזה למדו חז"ל מן הכתוב בדברים ו, ט: "וכתבתם [את דברי ה'] על מזוזות ביתך ובשעריך". להלכה נפסק שיש לקבוע מזוזה בצד ימין בכניסה לכל פתח בבית [להוציא חדרי שירותים], בשליש העליון של הקורה. במזוזה מצויה מגילת קלף ועליה כתובות שתי הפרשיות "שמע" [דברים ו] ו"והיה אם שמוע" [דברים יא]. המזוזה באה להזכיר דרך קבע את מציאות האל ומצוותיו [בדומה לציצית הנלבשת כל שעות היום, ראה עמ' 227], ויוחס לה גם כוח המגן מפני כל רע. נוסח הברכה עצמו מצוי בתלמוד הירושלמי [ברכות ט, ד [יד ע"א[].
|
|