|
|
עמוד:154
תפילות השבת וברכותיה זמירות לליל שבת בשעת הסעודה ולאחריה נוהגים גם לשיר בצוותא זמירות המיוחדות לשבת וכן שירים נוספים. וניתן להוסיף על מה שמובא להלן, משפחה משפחה על פי טעמה ורצונה. כל מקדש שביעי כל מקדש שביעי כראוי לו, כל שומר שבת כדת מחללו, שכרו הרבה מאד על פי פflעלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. במדבר א, נב אוהבי יהוה המחכים לבנין אריאל, ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל, גם שאו ידיכם קדש ואמרו לאל, מלכים-א ח, נו ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. 0 כראוי לו: ליום השבת. מחללו: שלא לחללו [את יום השבת]. איש על מחנהו: כאן יש לפרש את הפסוק כאומר, כי כל איש יזכה לשכר לפי מעשיו. אריאל: מכינוייה של ירושלים או בית המקדש [בעקבות ישעיה כט, א]. נחליאל: כינוי פיוטי לתורה [בעקבות האמור בבמדבר כא, יט ודרשת חז"ל על פסוק זה במסכת אבות ו, ב]. קדש: בקדושה. זמירות: נוהגים ללוות את סעודות השבת והחג, פרט לדברי תורה, בפיוטים, שירים וזמירות מיוחדים, העוסקים בעיקר במנוחת השבת ובקדושת היום. המנהג לזמר בזמן הסעודה מתועד כבר בספרות חז"ל [שיר השירים רבה ח, טז]. יצירות שיריות שנכתבו במיוחד להזדמנות זו [או שהועברו אליה כשימוש מישני] ידועות לנו כבר מן המאות התשיעית והעשירית. קהילות ועדות שונות בעם ישראל אימצו לעצמן מזמורים שונים, ומה שמובא להלן מלוקט ממנהגים שונים. כל מקדש שביעי: הפיוט נתחבר בידי פייטן ששמו לא ידוע [ויש אומרים ששמו היה משה והם מוצאים את השם חתום במילה השנייה שבשלושת הטורים הראשונים שבבית הראשון: "מקדש", "שומר", "הרבה"]. הטור הרביעי בכל בית הוא ציטוט של פסוק מן המקרא, המובא לעיתים תוך שינוי משמעותו. מן הבית השני מתחיל אקרוסטיכון בסדר האלף-בית המצוי בראש שלושת הטורים הראשונים של כל הבתים. הבית האחרון של הפיוט חסר ברוב הסידורים, אבל במחזור ויטרי [שנתחבר במאה הי"א] מצוי
|
|