|
|
עמוד:151
תפילות השבת וברכותיה קידוש לליל שבת [כולל שבת חול המועד פסח וסוכות] מוזגים יין או מיץ ענבים לגביע והמקדש מרים אותו מעט מעל השולחן ביד ימינו ואומר: [בלחש] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. בראשית א, לא )סוף( — ב, ג. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלהים לעשות. 0 ויכלו: הגיעו לידי השלמה ושלמות. וכל צבאם: כל מרכיבי הבריאה. קידוש לליל שבת: חובת ההצהרה והעדות על קדושתו של יום השבת, היא הקידוש, נזכרת כבר במשנה [ברכות ח, א], אך הנוסח שלפנינו [בשינויים קלים] ידוע רק מספרות הגאונים. הקידוש של ליל שבת מורכב משלושה חלקים: ציטוט מן התורה, ברכת הגפן וברכה העוסקת בקדושת יום השבת. על פי מנהגים שונים הוא נאמר בעמידה או בישיבה [ויש המחלקים אותו בין עמידה לישיבה]. ראוי להעיר, כי על פי קביעת האר"י צריך שיהיו בקידוש שבעים מילים בלבד [כמניין "יין" בגימטריה], ועל כן צמצמו את נוסח ספרד שיתאים לקביעה זו. בנוסח אשכנז נוסף [אחרי "זכר ליציאת מצרים"] המשפט: "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים". ויכלו השמים וכו': פסוקי תורה אלה מספרים על השבת הראשונה של בריאת העולם. שתי המילים, "יום השישי", חותמות את בראשית א, לא ["ויהי ערב ויהי בקר יום השישי"], הקודם ל"ויכולו השמים". נראה ששתי מילים אלו התוספו לקידוש כדי שהאותיות הראשונות של ארבע המילים הפותחות אותו ["יום השישי ויכולו השמים"] ייצרו את השם המפורש. כדי לא להתחיל בציטוט פסוק באמצעו, יש הנוהגים לומר בלחש את ארבע המילים "ויהי ערב ויהי בוקר" לפני אמירת הקידוש בקול רם.
|
|