|
|
עמוד:143
תפילות השבת וברכותיה ערב שבת עירוב תבשילין כאשר חל חג ביום שישי [או כאשר ראש השנה חל בימים חמישי ושישי], ומתכוונים להכין בו אוכל שייאכל ביום השבת, לוקחים לפני כניסת החג כיכר לחם [או חלה או מצה] יחד עם מאכל כלשהו [כגון ביצה מבושלת, פרוסת דג או בשר], מניחים אותם יחדיו ומברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב. וממשיכים ואומרים בארמית או בעברית: בארמית: בדן ערובא יהא שרא לנא למיפא בעברית: בערוב זה יהיה מתר לנו לאפות ולבשלא ולאטמנא ולאדלקא שרגא ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא, כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזΔאת. ושומרים את הפת והמאכל יחד עד למוצאי השבת. ויש הנוהגים לאכול מהם בסעודה השלישית של יום השבת [להלן, עמ' 201]. 0 ולהטמין: להכניס [בחג] מאכל לתנור [אשר יהיה דלוק כל השבת] כדי לשמור על חומו ולאכול אותו ביום השבת. עירוב תבשילין: ההלכה אוסרת על בישול ביום השבת, ועל כן יש להכין את כל המאכלים ליום זה לפני כניסתו. לעומת זאת, בחג מותר להתקין את כל צרכי הסעודה, אבל אך ורק בשביל החג עצמו. כדי שאפשר יהיה לאכול ביום השבת מזון שהוכן בחג הסמוך לו, תיקנו חז"ל "עירוב תבשילין", שמטרתו לצרף ["לערב"] את החג והשבת ליחידה אחת מבחינת המאכלים הנאכלים בשני ימים אלה. יסוד "עירוב תבשילין" הוא במשנה [מסכת ביצה ב, א]. --- אגב יש להעיר על שני עירובין נוספים שזמנם בערב שבת: [1] "עירוב חצרות", שמטרתו לאפשר לטלטל חפצים ביום השבת ממקום למקום בתוך המסגרת המוקפת על ידי העירוב [יישוב, מחנה צבאי וכו']. עירוב החצרות נעשה בידי הרבנות המקומית בכל מקום ומקום. [2] "עירוב תחומין", שמטרתו לאפשר לאדם לצאת ביום השבת מתחום היישוב שבו הוא שרוי לא רק אלפיים אמה - המותרות לו על פי המסורת - אלא אלפיים אמות נוספות. לשם כך יוצא האדם בערב שבת למרחק של קצת פחות מאלפיים אמה מעירו, מצניע שם מזון לשתי סעודות, ובזה הוא מצהיר באופן סמלי כי מקום זה הוא המקום שבו הוא מתכוון לשבת בשבת זו. כך הוא יכול לשהות בעירו, מכאן, ולצאת מן המקום שבו הונח העירוב למרחק של אלפיים אמה נוספות, מכאן.
|
|