|
|
עמוד:126
תפילות השנה וברכותיה לישראל ובשאר כחות הבטחון, ושנפלו במלחמתם ומסרו נפשם על קדשת השם, העם והארץ, בעבור שאנו מתפללים לעלוי נשמותיהם. לכן בעל הרחמים, יסתירם בסתר כנפיו לעולמים ויצרר בצרור החיים את נשמותיהם, יהוה הוא נחלתם, בגן עדן תהא מנוחתם, וינוחו בשלום על משכבותיהם ויעמדו לגורלם לקץ הימין, ונאמר אמן. במסגרת המשפחה מצוין יום זה על ידי הדלקת נר זיכרון. ויש הפוקדים את קבריהם של חללי מלחמות ישראל ועורכים לידם טכס הזכרת נשמות במסגרת המשפחה והחברים [לעיל, עמ' 53]. יום העצמאות ביום ה' באייר נחוג בטכסים ובאירועים שונים יום העצמאות של מדינת ישראל, שהוקמה ביום זה בשנת תש"ח [8491]. בבית הכנסת נאמרות תפילות מיוחדות בליל יום העצמאות ובבוקרו, כולל תקיעה בשופר, הפטרה מיוחדת ואמירת מזמורי ההלל ותפילה לשלום המדינה. בבית נוהגים להניף את דגל המדינה ולקיים סעודות חגיגיות. ל"ג בעומר יום י"ח באייר הוא היום השלושים ושלושה [Ωל"ג] לספירת העומר [ראה עמ' 122], ומרבים בו בשמחה. יש המפסיקים מיום זה ואילך את כל מנהגי האבלות הנוהגים בימי הספירה, ויש שעושים כך למשך יום זה בלבד וחוזרים לאותם מנהגים עד תום הספירה או עד לראש חודש סיון. הטעם לציונו של היום לא הובהר עד תום. מקובל לקשור אותו אל מרד בר כוכבא [שפרץ בשנת 231 לספירה], אשר נתמך בידי ר' עקיבא ותלמידיו. לפי מסורת המוכרת מימי הביניים נסתיים ביום זה ההרג שהרגו הרומאים בתלמידי ר' עקיבא, אך יש הסוברים שביום זה זכו המורדים בניצחון כלשהו שביקשו להנציחו לדורות. המקובלים בצפת, בני המאה השש-עשרה, יצקו ליום ל"ג בעומר תוכן חדש. הם נהגו לעלות בו לקברו של התנא ר' שמעון בר יוחאי במירון, ולערוך שם משתה ושמחה לכבודו. מסורות שונות ראו יום זה כיום שבו הוסמך ר' שמעון להוראה, או כיום פטירתו. ביום זה עלתה נשמתו למרומים, וכאילו התאחדה עם ספירת מלכות שבעולם האלוהות. איחוד זה נתפס כמעין יום של חתונה [בארמית: הילולא] והוא נחוג עד היום בעלייה לקבר ובטכסים שונים הנערכים סביבו. מימי האר"י נפוץ גם
|
|