|
|
עמוד:123
תפילות השנה וברכותיה השבועות"]. לאחר חורבן בית המקדש, כזכר לעבודת המקדש, תיקנו חז"ל להמשיך ולספור את ארבעים ותשעת הימים בטכס מיוחד, הקרוי "ספירת העומר". הטכס נערך בכל ערב [שהוא תחילת היום לפי הלוח העברי] לאחר תפילת ערבית, בבית הכנסת או בבית, אבל מי ששכח יכול לספור [בלא ברכה] במשך כל היום שלמחרת, ולהמשיך ולספור [בברכה] בשאר הערבים. לעומת זאת, מי ששכח לספור גם במשך היום - ימשיך לספור את שאר ימי הספירה בלא ברכה. "ספירת העומר" - כלומר: ספירת הימים שמאז הבאת העומר - היא חוליה המקשרת בין חג לחג, בין פסח לשבועות, ומעוררת את המודעות וההכנה הנפשית לקראת חג מתן תורה. יש הנוהגים בימי הספירה מקצת דיני אבלות: אין מתחתנים, אין לובשים בגד חדש, אין מתגלחים ואין מסתפרים. האבלות אינה חלה בראשי החודשים אייר וסיוון, ביום העצמאות, בל"ג בעומר וביום שחרור ירושלים, ויש הנוהגים בדיני האבלות רק עד ל"ג בעומר. הטעם לאבלות, על פי המסורת, הוא כי בימים אלה מתו בזמן מרד בר כוכבא עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, אך יש שרואים באבלות זו גם ביטוי של צער על חורבן המקדש ועל אי היכולת להביא את מנחת העומר. טכס ספירת העומר: ראה בכרך השבת, עמ' 90. יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת תשי"ט קבעה הכנסת את יום כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, לפי שביום זה דוכא בשנת תש"ג [3491] המרד בגטו וארשה. יום זה מוקדש מדי שנה להתייחדות עם זכרם של ששת מליוני קורבנות השואה, המורדים בגיטאות והפרטיזנים היהודים. ביום זה מורדים דגלי המדינה לחצי התורן, מושמעת צפירת-דומייה בת שתי דקות ובאתרים שונים נערכים טכסי אזכרה והתייחדות. במרכז האזכרות המשפחתיות והציבוריות נאמר "יזכור" מיוחד יזכר לזכר חללי השואה: עם ישראל את קהלות הקדש בארצות הגולה, שנעקרו, שנחרבו ושנמחקו. את בניו המומתים, קרבנות ממלכת הרשע, שענו ענויי גוף ונפש במחנות ההסגר, שגרשו לארץ גזרה ולא נודעו עקבותיהם, שנרצחו בהמון יזכר: תפילה זו - ותפילת "אל מלא רחמים" שבהמשך - נפוצות גם בנוסחים אחרים.
|
|