פסח

עמוד:114

תפילות השנה וברכותיה ביעור חמץ בי"ד בניסן בבוקר [ערב פסח] מותר לאכול חמץ רק עד כשליש היום [על השעה המדויקת מודיעים כל שנה]. לאחר מכן, עד השעה שמודיעים עליה שהיא שעת ביעור חמץ באותה שנה, נוהגים לעשות מדורה ולשרוף בה את החמץ שנשאר מארוחת הבוקר יחד עם החמץ שנמצא אמש בשעת הבדיקה וכל חמץ אחר שנותר בבית. בשעת שריפת החמץ מכריזים על ביטול החמץ: כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי, תרגום: כל חמץ ושאור שיש ברשותי, דחזתה ודלא חזתה, דבערתה שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ודלא בערתה, לבטיל ולהוי הפקר ושלא ביערתיו - יבטל ויהיה הפקר כעפרא דארעא. כעפר הארץ. ויש הנוהגים להוסיף נוסח זה: יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שאני מבער חמץ מביתי ומרשותי, כך תבער את כל החיצונים, ואת רוח הטמאה תבער מן הארץ, ואת יצרנו הרע תבער מאתנו, ותתן לנו לב בשר, וכל הסטרא אחרא וכל הרשעה כעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, וכל 0 החיצונים: כוחות הרע והטומאה, שהם מחוץ לקדושה. לב בשר: לב טהור ונקי מכל חטא, כלשון הכתוב "והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" [יחזקאל לו, כו]. סטרא אחרא: כינוי לכוחות הרע בתורת הקבלה [בתרגום מארמית: הצד האחר, כלומר מי שניצב לעומת צד הקדושה]. ממשלת זדון: שלטון כוחות הרע. ביטול חמץ: המשנה [פסחים ג, ז] קובעת שאדם שנזכר שיש לו בביתו חמץ ואין הוא יכול מסיבה כלשהי לבערו, צריך לבטלו במחשבתו. אבל נוסח קבוע לביטול חמץ ידוע לנו רק מתקופת הגאונים. נוסח הביטול מכוון רק לחמץ שאין יודעים על קיומו. מכריזים לגביו שהוא, מבחינתו של המבטל, חסר כל ערך, כעפר הארץ, ושהבעלים אף מנתק כל זיקה של בעלות משפטית עימו. יהי רצון: הקטע מיוסד בתוכנו על תורת הקבלה. הוא רואה את ביעור החמץ גם כסמל לסילוק כל כוחות הרוע מלב האדם, מן החברה ומכל העולמות כולם.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא