|
|
עמוד:112
תפילות השנה וברכותיה מציין את המעמד הזה. מדי שנה בשנה מתכנסת המשפחה וחבריה, מסיבים אל השולחן לסעודה רצופת סמלים וסימנים לזכרון, ומספרים ביציאת מצרים - סמל לשחרור האדם והעם מעול זרים. ואולם למרות תוכנו ההיסטורי הבולט של חג זה, פסח הוא גם חג טבע מובהק - חג האביב. בזמן המקדש היו מביאים, ביום השני של פסח, עומר מן השעורה שנקצרה זה עתה, והכהן היה מניפו לפני ה'. הנפת העומר בטלה עם חורבן בית המקדש, אולם המנהג לספור את הימים שמאז הבאת העומר ועד לחג השבועות קיים עד היום [וראה להלן, עמ' 122]. בכל ימי הפסח אוכלים מצות, זכר למצות שאפו בני ישראל בדרך בצאתם ממצרים, משום שלא הספיק בצקם להחמיץ ויציאתם ממצרים בחיפזון היתה. המצוה לאכול מצות נוהגת, לפי חז"ל, רק בלילה הראשון של הפסח, אך מתוך שאכילת חמץ נאסרה בכל ימי החג, ממשיכים באכילת מצה גם בשאר הימים. ערב פסח ביום י"ד בניסן חלים שינויים קלים בתפילה בבית-הכנסת. בבית מתבטא היום בסיום ההכנות לקראת החג וליל הסדר ובשני טכסים הכרוכים בבדיקת החמץ ובשריפתו. כאשר ערב פסח חל ביום השבת [וליל הסדר נערך במוצאי שבת] מוקדמים חלק מן הטכסים של יום זה אל יום שישי, כמפורט להלן. כן נערכים שינויים אחדים בארוחות השבת, כדי לשמור על קדושת היום מצד אחד, ועל תיפקודו כערב פסח מצד שני. ערב פסח הוא יום של תענית לבכורים, לזכר הנס שבו ניצלו בכורי ישראל מ"מכת בכורות" במצרים. כדי שיוכלו להתפנות להכנות החג, נוהגים הבכורים לפטור עצמם מן התענית על-ידי השתתפות בסעודת מצווה הנערכת לכבוד סיום לימוד מסכת מן התלמוד. סעודה זו דוחה את התענית, וגם בכורים שלא סיימו את לימוד המסכת יכולים להשתתף בסעודה. בדיקת החמץ וביעורו "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם...כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות" [שמות יב, יט-כ]. "שבעת ימים תאכל מצות, וביום השביעי חג לה'. מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור בכל גבולך" [שם יג, ו-ז]. "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. אין בודקין לאור החמה ולא לאור הלבנה, אלא לאור הנר, לפי שבדיקת הנר יפה ומרובה, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: 'והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות' [צפניה א, יב], ואומר: 'נר אלהים נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן' [משלי כ, כז]" [תוספתא פסחים א,א].
|
|