|
|
עמוד:67
תפילות השנה וברכותיה נטילת ידיים וברכת "המוציא": ראה עמ' 153. נוהגים שאת פרוסת החלה שמברכים עליה "המוציא" טובלים בדבש. "סימנא טבא" נוהגים לאכול לאחר הקידוש ולפני הסעודה עצמה מאכלים שיש בשמותיהם "סימנים טובים" לשנה החדשה. תחילה מברכים על המאכל הראשון מכל סוג וסוג את הברכה הראויה לו [כגון "בורא פרי העץ" על הפרי הראשון שאוכלים, וכן הלאה] ואחר-כך מוסיפים את הבקשה המיוחדת למאכל זה. כגון: [ברכת "בורא פרי העץ"] תמרים — יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שיתמו אויבינו ושונאינו. רימונים — יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שירבו זכיותינו כרמון. תפוח מתוק בדבש — יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. [ברכת "בורא פרי האדמה"] קרא [מין דלעת] — יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שתקרע רע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. סלק [או סלק עלים] — יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. "סימנא טבא": מנהג אכילת מאכלים, ששמם מתקשר באופן צלילי עם ענייני ברכה וטובה, נתהווה ככל הנראה בבבל בזמן התלמוד. על סמך הדעה שהיתה רווחת שם, שעשיית מעשה סמלי כמוה כעשיית המעשה עצמו, מונה התלמוד הבבלי [כריתות ו ע"א] כמה מיני ירקות ופירות שכדאי להעלותם על השולחן בסעודת ראש השנה לשם סימן טוב, כגון "כרתי" או "סלקי".
|
|