|
|
עמוד:41
תפילות החיים וברכותיהם ברכת דיין האמת השומע לראשונה על פטירת אדם מברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, דין האמת. טכס לוויית המת הבאת אדם לקבר ישראל נחשבת כמצוה גדולה: השבת הנפטר אל האדמה שממנה נברא בצורה מכובדת, וסמוך לפטירתו ככל האפשר. השתתפות בטכס הקבורה נחשבת כ"חסד של אמת", מעשה חסד שאין עמו כל מחשבה על תמורה אפשרית. מאז ימי הביניים נמסרה מלאכת הקבורה לאנשים שזה תפקידם, המכונים חברי "חברא קדישא" [Ωהחברה הקדושה]. הם מטפלים בטהרת המת, בעטיפתו בתכריכים, בהכנת הקבר ובשאר צרכי הקבורה, ואף בניהול טכס הקבורה ובהחזקת בתי הקברות. בבית הלוויות נהוג שאיש החברא קדישא קורע בעזרת סכין קריעה קטנה בדש בגדו של כל אבל ואבל [על אב ואם קורעים בצד שמאל ועל שאר קרובים בצד ימין], והאבל מברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, דין האמת. ומגדילים את הקרע על ידי משיכת הדש הקרוע כלפי מטה. וידוי: ראיית המוות כשלב של סיום וסיכום החיים — שבמסגרתו נותן האדם גם דין וחשבון על מעשיו — הצמיחה את המנהג שהנוטה למות מתוודה על חטאיו ומבקש שהמוות יכפר עליהם. מנהגים שונים התהוו באשר לקטעים הנאמרים במסגרת הוידוי, מהם קצרים ומהם ארוכים יותר. כגון: "מודה אני לפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, שרפואתי ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך, שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות — תהא מיתתי כפרה על כל חטאים, עוונות ופשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא, הצפון לצדיקים". ויש המציעים לומר גם את וידוי יום הכיפורים [ראה גם לעיל, עמ' 29], פרקי תהילים שונים, פסוקי "שמע ישראל" ועוד כיוצא בזה. ברוך דין האמת: המשנה [ברכות ט, ה] קובעת ש"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", והוא ביטוי לרעיון כי כל גורל האדם נובע ממקור אחד, וכי עליו להכיר בזה הן ברגעי שמחה הן ברגעי
|
|