|
|
עמוד:40
תפילות החיים וברכותיהם אבלות "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" [קהלת יב, ז]. "אלהי נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא" [תלמוד בבלי, ברכות ס ע"ב]. "אחינו המיוגעים, המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת: זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית. רבים שתו, רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים. אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם. ברוך מנחם אבלים" [תלמוד בבלי, כתובות ח ע"ב]. הדת היהודית אינה רואה את קץ החיים כחידלון מוחלט אלא כשלב של מעבר מעולם החומר אל הוויה אחרת, אשר זכתה במחשבה העממית ובמחשבתם של הוגים לכינויים שונים כגון העולם הבא, עולם האמת, הישארות הנפש, חיי הנצח, גן עדן וכל כיוצא בהם. בצד אמונה זו על מעבר מהוויה להוויה, המתרחש בעת מותו של כל יחיד ויחיד, ניצבת תפיסה עתידית המתייחסת לאומה כולה: בסופה של ההיסטוריה תחל תקופה חדשה ובמסגרתה יקומו המתים לתחייה. העצב והכאב על פטירת אדם הם גם הזדמנות לעשיית חשבון נפשם של החיים, ולשני נושאים אלה ניתן ביטוי בתפילות ובטכסים רבים, הנערכים בחוג בני משפחתו וידידיו של הנפטר במעגלים הולכים ומתרחבים: טכס הלוויית המת, שבוע האבל הראשון ["השבעה"], שלושים הימים הראשונים שלאחר הלוויה ["השלושים"], שנת האבל הראשונה, ולאחר מכן שנה אחר שנה ביום הזיכרון השנתי. שלבים אלה אמורים להתאים לתהליך הסתגלותם של האבלים אל אובדנם, ולסייע להם בהתמודדות עם מצבם החדש. בעקבות דיני הכוהנים בספר ויקרא פרק כ"א נקבע בסופו של דבר בהלכה, כי חובה על אדם להתאבל על שבעה מקרוביו: אב ואם, אח ואחות, בן [או בת] זוג, בן ובת. האבלות על ההורים נמשכת שנה, ואילו על שאר קרובים היא נמשכת שלושים יום בלבד. הדינים והמנהגים הקשורים בסוגיה זו — החל באמירת וידוי בידי הגוסס, המשך במצב של "אנינות" שבו מצויים האבלים בין הפטירה לקבורה, וכלה בתום שנת האבל הראשונה — הם רבים ביותר, מורכבים ומגוונים עד מאוד, ודומה שענייני אבלות הם מן התחומים ההלכתיים שנותרו פתוחים וגמישים, כדי לתת ביטוי אישי לכל אבל ואבל. להלן הבאנו רק את עיקרי הדברים הכרוכים בטכסטים ובטכסים, ולא עסקנו במנהגים רווחים שונים, שהם דברים שאין להם שיעור.
|
|