|
|
עמוד:31
תפילות החיים וברכותיהם ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. בראשית א, כו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. שם א, כז ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. שם ב, כב ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ. שם א, כח אתה הוא יהוה האלהים, האל הגדול הגבור והנורא. אתה עשית את השמים ואת הארץ. אתה הוא יוצר האדם, ונפחת בו רוח ונשמה, ובראת איש ואשה, ורשמת בהם שמך הקדוש — יו"ד באיש וה"א באשה, למען דעת וללמד אותם לאמר: זכו שכינה ביניהם. לכן אני הכלה הנצבת לפניך היום, יהוה האלהים אלהים קדושים, המוכנת ומזמנת בקדושה ובטהflרה כדת משה וישראל עבדיך להכנס לחפה עם החתן בעלי. הנני מפלת תפלה ותחנונים לפני כסא כבודך בעת ובעונה הזאת, שאתה מוחל לי ולבעלי על עונותינו וחטאתינו ואשמותינו, ככתוב: מצא אשה מצא משלי יח, כב טוב ויפק רצון מיהוה, ועונותינו מתפקקין על ידי תשובה ומעשים טובים וחפה. ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגואלי. אמן. תהלים יט, טו לאחר מכן מובלת הכלה בשירה ובזמרה אל החופה בלווית הוריה [או אמה ואם החתן, ובמקרה שאין לה אם או אב — בידי זוג נשוי אחר], ונוהגים שהכלה ומלוותיה סובבות את החתן מתחת לחופה שלוש או שבע פעמים. לבסוף ניצבת הכלה לימינו של החתן. גם הוריהם של בני הזוג, וכן הרב ושני עדים, עומדים מתחת לחופה. בצלמו: ראה להלן עמ' . 34ונפחת: הכנסת ["ויפח באפיו נשמת חיים" [בראשית ב, ז[]. שמך הקדוש: שם ה' הנוצר מן האותיות יו"ד וה"א. למילים "איש" ו"אשה" משותפות האותיות אל"ף ושי"ן, והשוני שביניהן מתבטא בהוספת האות יו"ד אל "איש" וה"א אל "אשה". כך נראה כאילו חוּלק שם ה' בין השניים. זכו וכו': רמז למסורת בתלמוד הבבלי [סוטה יז ע"א] הבנויה על האמור לעיל: "איש ואשה: זכו — שכינה ביניהם, לא זכו — אש אוכלתם". כשהם צדיקים, בעלי זכויות — משרה עליהם ה' את שכינתו והזיווג עולה יפה, אבל אם לא זכו — מסלק ה' את שמו מביניהם ולא נותרת אלא "אש" המכלה אותם. ויפק רצון מה': ה' ימלא את כל רצונו. מתפקקין: מתמוטטים ונעלמים [והוא מדרש על "ויפק" שבפסוק ממשלי ומקורו בתלמוד הבבלי, יבמות סג ע"ב]. הגיון לבי: מחשבותי. תחינת הכלה: מנהג חדש שנתפשט רק בשנים האחרונות. כמנהגים רבים הקשורים בחתונה, קשה לדעת את מקורו. עיקר התחינה הוא בקשת מחילה על חטאי הזוג המתחתן.
|
|