|
|
עמוד:13
המדרשה לבנות באוניברסיטת בר אילן , משום שהיא מצויה בצומת אוריינות נשים ודת שאותו אני לומדת . אולם העובדה שבאחת החתונות המשפחתיות עיינתי עם מרים במערכת השעות כדי לבחור שיעורים ראויים לתצפית ובדיקה , והשתמשתי בשמה ובשם אחיה כדי להדק את אחיזתי במדרשה הינה חלק מאותו נתיב מחקרי . המחקר בבית ולא רק בחברות רחוקות וזרות הפך להוראת שעה באנתרופולוגיה העכשווית . בעבודה זו הבית איננו מטפורה סוציולוגית , אלא בית ממשי . בבית כזה הופכת התקשורת בין הדוברות לשיח טעון , האוסף אל תוכו את חייהן הפרטיים והציבוריים כאחד . באזכרה שנערכה בבית הקברות במגדיאל לדוד שלמה , כבר היו שיחות אוסלו לעובדה מוגמרת " . שמעת " , אמרה לי מרים " , אמרו היום בערוץ שבע , שלצבא שלנו לא מגיע בכלל השם צבא ההגנה לישראל , כי הוא לא מגן עלינו יותר " . "לא שמעתי " , לחשתי לה , " אין לי מושג איפה נמצא ערוץ שבע על הסקלה " . בתום הטקס פנו חלק מן המשתתפים אל נחלות הקבר להנחיל לילדיהם את אילן היוחסין שלהם ומעט ממורשת פקידת המתים . חלק מן הילדים שזו להם הפעם הראשונה בבית קברות , הביטו בעיני ההורים כמו ביקשו ללמוד על מידת הצער והעניין שעליהם להביע . בשער היציאה , ליד מתקן נטילת הידים , הביטה בי מרים בעיניה הירוקות , חייכה ואמרה : "עזבי פוליטיקה . הלכת לשמוע את השיעורים במדרשה לבנות שהמלצתי לך עליהם " ? "הלכתי לחלקם " , עניתי " , נו , איך הם " ? "סיפור ארוך " , השבתי . אפשר להתחיל הרחק מן הברושים שבמגדיאל : לקפל את ההתחלה אל תוך מעטפה שהגיעה אלי מן המדרשה לבנות שבאוניברסיטת בר אילן . במעטפה מצאתי דף דמוי קלף צהבהב , המודיע על פתיחת תכנית לבוגרות המדרשה שתחל בתשנ"ג . ( 1993-1992 ) הלימודים מרוכזים בשש שעות ביום שלישי , מצהרי היום ועד שמונה בערב , שבהם שלושה שיעורים ושעתיים ללימוד בחברותא . התבוננתי בקלף הצהוב , בכותרת המסולסלת ובפרישת השיעורים המוצעים וניסיתי להבין , כיצד הגיעה אלי
|
|