|
|
עמוד:13
שכזה : הבדידות והניכור שמקורם בהתפרקות החברתיות האורגנית , המשפחתית הקהילתית , ובהופעתה של חברת המונים אנונימית המותירה את היחיד בתור שכזה חסר אונים ומופקר לגורלו . מטבע הדברים חשו באכזבה זו יותר מכל האינטלקטואלים שמבחינתם התבטא עיקר רעיון הקדמה של ההומניזם בקניין הערך של היחיד , כל יחיד אנושי בייחודו , כעולם בפני עצמו . גם מבחינה מהותית עמוקה זו התברר מכל מקום שהריבונות האנושית שתפסה את מקום הדת לא הגשימה את חזון ההומניזם , אלא הפריכה אותו . משבר ההומניזם נבע , אפוא , מהצטברות כל האכזבות , המצוקות והמרירויות הללו . הן הציגוהו באור של ביקורת דומה לזו שמתח הרציונליזם של ההשכלה על הדת השלטת בשעתה : ההומניזם נראה כגירסה חילונית של צביעות ישועית , נצלנית ומתחסדת במוסרנותה האידיאליסטית . הרתיעה בייחוד הטענה הדיאלקטית שהחוקיות התבונית של התהליך ההיסטורי תביא , מתוך ההיגיון הפנימי שלה , ליישוב הבעיות כאילו מעצמן . נדרש רק אורך רוח מצד כל המאוכזבים . טענה זו נראתה בפועל כסוג חילוני של "הצדקת אלוהים" ישועית שמטרתה להרגיע את הדחף המהפכני המאיים על המשטר הצדקני בהבטחת חלק לעולם הבא שיתגשם בעתיד לא נראה . הבעייתיות ניכרה כבר בשיטות הפילוסופיות המאוחרות של האידיאליזם , שנראו עתה כשיטות של מגננה רטרוספקטיבית . בפילוסופיה של הגל נעשה המאמץ השיטתי העקבי ביותר לאזן את הסכסוכים שהתגלו בהיסטוריה בכלי הלוגיקה הדיאלקטית "-. תזה " , " אנטי תזה" ו"סינתזה" גואלת , אלא שהסינתזה זיהתה את אידיאל התבונה עם אינטרס מדינת החוק הלאומית . במישור הפילוסופי הסתמן המשבר אצל תלמידי הגל שעמדו מול עובדות ההיסטוריה הבלתי מיושבות ומול ציפיותיהן הנכזבות של שכבות שונות בעם , שאותן היה עליהם לייצג תוך פנייה לכיוון של סוציאליזם או לכיוון של לאומנות . הסכסוכים והסתירות שהחמירו לא התיישבו עם הקוהרנטיות הלוגית של השיטה . נראה היה שהפילוסופיה של הגל פתרה את כל הבעיות הלוגיות בתוכה אך הותירה את הבעיה האחת : הנתק בין "הרוח" לבין "המציאות . " התגובה הפילוסופית התבטאה , אפוא , במשנות שהסיקו את המסקנה הרדיקלית : חייבים להקדים את ניסיון החיים הממשי של מאוכזבי מדינת החוק לסוגיהם להנחות הא פריוריות של התבונה האידיאליסטית . אם תרצה אמור : החומר קודם לרוח ומעצבו , ואם תרצה אמור : ה"קיום" ( אקזיסטנציה ) קודם למהות . נזכיר את הנציגים הבולטים ביותר של האסכולות החלוקות זו על זו , שכל אחת מהן ביטאה היבט קיומי של מציאות מורכבת ורבת סתירות : מרקס ואנגלס מנקודות הראות המשולבות של מעמד הפועלים המנוצל והמיעוטים הלאומיים המדוכאים ; שופנהאואר וניטשה מנקודת הראות של האינדיווידואליות המאוכזבת בגלל הרגשת הניכור ואובדן הערך העצמי של האדם כיחיד . קירקגור מנקודת ראותה של האמונה הדתית כגורם היחיד שיכול להחזיר לאדם את הכרה משמעות הקיום וערכו . המגמות הניאו קאנטייאניות בפילוסופיה מילאו את תפקיד המגננה על ההומניזם הנתקף כדי להצילו ולחדשו על ידי ביקורת מתקנת . מכוח תהליך האמנציפציה נמצאו יהודי ארצות מערב ומרכז אירופה בכל צומתי המאבקים שתוארו לעיל . הם השתלבו בתהליכים הכלכליים , החברתיים ,
|
|