|
|
עמוד:9
תיאור תולדות פילוסופיית הדת היהודית אחרי הדור הראשון של תנועת ההשכלה מחייב , אפוא , הסתכלות בהופעת התנועות שקבעו את סדר היום והגדירו את נקודות המוצא החברתיות תרבותיות של היחידים . נפתח בהתפלגות הראשונה שנוצרה על ידי אבות תנועת ההשכלה היהודית בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה . היא הסתמנה כקרע בין שתי מנהיגויות בקהילה היהודית המסורתית : המנהיגות הרבנית המבוססת על ממסדה והדבקה ב"נושנות , " והמנהיגות הבלתי ממוסדת , קוראת התיגר , של המשכילים , שהשתוקקה אל ה"חדש" ויכלה להישען רק על תמיכה ממסדית מחוץ לקהילה היהודית . הקרע עדיין לא הסתמן כנתק בין דורות , למרות ההיזקקות לסיסמאות של ה"ישך מול ה"חדש . " היה זה קרע שפילג את בני אותו הדור המעורה במידה שווה במורשת אבותיו . במהלך הזה כבר הסתמן "קו פרשת המים" בין התנועות שהתפתחו אחר כך על מצע של "חרדיות" דתית פונדמנטלית , המתנגדת עקרונית לכל חידוש באשר הוא חידוש והשואפת לקדש את דפוסי החיים הדתיים כפי שהתמסרו במרכז ובמזרח אירופה עד אמצע המאה השמונה עשרה , לבין התנועות שקיבלו בחיוב את האמנציפציה המדינית , החברתית והתרבותית , ותבעו התאמת "התורה" ל"חיים . " ניתן לקבוע כי התגובה התקיפה של המנהיגות הרבנית הממוסדת - רצון להטיל חרם , שנמנע רק בגלל כוח ההרתעה של המלכות - תחילה ל"דברי שלום ואמת" של וייזל , ואחר כך להפצת תרגום התורה לגרמנית יחד עם ה"ביאור" העברי המודרני של מנדלסון וחבריו , היתה למעשה ההופעה המאורגנת הראשונה של התנועה החרדית בגרמניה , זו שגיבשה את האידיאולוגיה שלה על יסודות המסורת במאבקים שנמשכו בדור הבא נגד מדעי היהדות ונגד התנועות הדתיות והלאומיות שיצאו מן ההשכלה . תוך כדי הסתמנות הקרע בין המשכילים למתנגדיהם בקהילה היהודית הסתמנה גם ההתפלגות הראשונה בתנועת ההשכלה עצמה . מפעליהם של מנדלסון ווייזל , כשהם נידונים בהשוואה זה לזה , גילמו את מוקדי ההתפלגות , בייחוד במישור הלשוני : תרגומו של מנדלסון לגרמניה יחד עם ה"ביאור" העברי , נועד ליצור איזון בין פתיחות תרבותית כלפי הסביבה לבין שאיפה לתחיית תרבות עברית מקורית , אך ברור כי במכלול יצירתו הספרותית , שנכתבה כמעט כולה בגרמנית ופנתה אל ציבור קוראים כללי , משך מנרלסון באורח חד צדדי אל כיוון התרבות הכללית ואל ההתבוללות הלאומית בתוכה , ואילו וייזל משך ביצירתו הפיוטית והמחקרית , שנכתבה כולה בעברית ופנתה לציבור הקוראים היהודי המשכיל והמסורתי , אל כיוון העברית ואל התפתחות ספרותה כתשתית של תרבות לאומית עצמאית . הקרע הזה הסתמן , אפוא , בדור הראשון אך התגבש והתמסד רק בדור השני . לימים התלקח בין שתי המגמות שהתפתחו על רקעו מאבק רעיוני חריף — הוא המאבק בין לאומיות יהודית עברית לבין התבוללות — אולם בהתחלה התגבשה ההתפלגות ללא מאבק רעיוני . היה זה ביטוי לשתי מגמות מקבילות שכל המשכילים ראו אותן כלגיטימיות מבחינת ערכי ההשכלה ומטרותיה . הבחירה ביניהן היתה עניין אישי וחברתי תרבותי ולכאורה לא עקרוני . השיקולים המעשיים היו גלויים וברורים . הכיוון העברי , שגיבש את ההזדהות היהודית סביב ציר ערכיה הלאומיים של תנועת ההשכלה הכללית , התפתח באופן טבעי במרכזים היהודיים ההמוניים במזרח אירופה , ואילו
|
|