|
|
עמוד:8
הדור השני כבר היו בשלים לכך יותר מקודמיהם , ומבחינה זו לא היו רק בחזקת ממשיכים , אלא גם בחזקת מבקרים המבקשים להפיק לקחים , לתקן שגיאות ולסלול דרך שרבים יוכלו ללכת בה לקראת אושרם האישי . אך לשם כך היה צורך לפעול יחד ולהציג מטרה ציבורית מעבר למטרות הפרטיות . כדי לספק צורך זה נדרשה התארגנות ברמות שונות וזו , בעצם כינונה , חזרה ועיצבה את דרכם של היחידים , בייחוד בתחום ההגות והיצירה התרבותית , שתפקידה לייצג ולהנהיג והיא נזקקת למשוב ציבורי . פילוסופים הם בדרך בלל יחידים התובעים לעצמם סמכות אישית . הם מדברים בשם עצמם , או בשם האמת שהגיעו אליה בעצמם , והם מתייחסים אל מכלול התרבות הידועה להם כדי להגיע אל חקר אמת ודאית ומחייבת . חווייתם האישית מזה , והשכלתם הכוללת מזה , הן הקובעות את כיווני מחשבתם ואת אופקיה . אולם ההתנסויות האישיות של בני הדור השני כבר אירעו בהקשרי הופעתן של התנועות הרוחניות המתארגנות והמעצבות צבור . הן , הרבה יותר מהחינוך המסורתי ממנו רצו להתנער , שהנחו אותם בדרכם אל ייעודם , הן שחינכו אותם מחרש וקבעו על ידי כך את האיכות ואת ההיקף של השכלתם ואת צורת התמצאותם התרבותית . הפילוסופים שביניהם התייצבו על התשתית התנועתית שכבר הסתמנה כמסורת חרשה , כדי לנקוט עמדה בשאלות שעל סדר היום הציבורי , והתנועות החדשות קבעו את סדר היום הזה . יתר על כן , התנועות הן שמשכו והגדירו את ציבורי הקוראים שהתעניינו במסרים הפילוסופיים החדשים . ייעודם כפילוסופים היה אפוא להיענות לציפיות הציבור שמתוכו קמו ואותו ייצגו , והם נעשו למנהיגים רוחניים מכוחה של תודעת שליחות שתנועתם נטעה בהם , שהרי איש לא בחר בהם ולא מינה אותם . התפקיד שהיה עליהם למלא בשלב כינון התנועות היה דיאלקטי : מצד אחד , היה עליהם לעצב את התהליך הרוחני המאפשר יצירה של מסורת חדשה המבססת התארגנות תנועתית , תוך כדי השתחררות מן הגדרים הכפייתיים של המסורת הקודמת , אך בכל זאת בלי להתנתק ממנה לגמרי , שכן היא היתה המקור היחיד שממנו באו התכנים המזהים את ציבורם מבחינת מוצאו . מצד שני היה עליהם לפתח התמצאות במרחב התרבות הכללית , שאליה פנו , ולתת לציבורם הרגשת ודאות בנכונותה ובצדקתה של הדרך שבחרו בה לקראת חזון שצורת הגשמתו עדיין לא היתה ידועה , ורב בה הנסתר מן הגלוי . כמובן , דווקא מפני שהתבקשה דרך נכונה וצודקת המעניקה ודאות מעשית ומוסרית להולכים בה , התגלתה מיד המחלוקת . החזון המבוקש ניתן להגדרות שונות מנקודות המוצא השונות של היחידים ושל הקבוצות , וגם היה צורך לבחור כין כמה דרכים חלופיות להשגתו של כל חזון . כל תנועה מחדשת התוותה את הדרך הוודאית , האחת ואין בלתה , שהוליכה לדעתה בקו הישר והקצר ביותר מן המציאות שהגדירה בהווה אל החזון שאותו הציבה . תפקידם החיוני וכפוי הטובה של הפילוסופים השואפים להסתכלות כוללת היה , אפוא , לבחור בהחלטיות , ועם זאת לשמור על אחדות מעגל השיח בין כל הציבורים והחוגים ההולכים בדרכים הנחלקות לקראת החדש שאיש לא ידע עדיין באמת מה טיבו .
|
|