|
|
עמוד:13
או , להבדיל , בפולחנים קניבליים ) כדי להבינה "עד הסוף . " עם זאת , גם היציאה מאותו מקום וחזרה , בפועל ועל ידי כתיבה , אל "המטרופולין , " שממנו באים בדרך כלל החוקרים , הכרחית לא פחות למעשה האנתרופולוגי . היציאה היא תמידית , בעצם קיום יומן שדה , בעצם ההתבוננות ממרחק , בעצם הצורך המתמיד לתרגם , להעביר לא רק משפה לשפה , אלא גם לשפת האנתרופולוגיה הדורשת רפלקסיביות מסוג מיוחד , עם מושגים ומסורת משלה , הנעזרת בארטיפקטים תרבותיים כמו גם בהתבוננות ובשיחה , שגם הם סלקטיביים בעליל . כך , פנימיות וחיצוניות , סובייקטיביות ואובייקטיביות , מעורבות זו בזו באופן מתמיד . ובכל זאת , יש הבדל אם התנועה הראשונה היא פנימה לשדה או החוצה ממנו . באנתרופולוגיה עצמית המבט הפנימי כבר קיים , ואילו היציאה החוצה , התרגום , ההעברה אל נוסח חדש , היא הבעייתית , היא המסה , הניסוי , הניסיון . כמו הכניסה ל"שדה , " גם שדה היציאה מהשדה הוא מעניין ורב פנים . יש יציאה מושגית , ניסיון לעבור ממה שמכונה "מושגים מסדר ראשון" ( מה נאמר , נחווה , נעשה ) לבין "מושגים מסדר שני , " כלומר מה יש לומר על כך מתוך ובשפה של תצפית , התבוננות , עיון . ויש יציאה רגשית , כיצד לנסח רגש עצמי במונחים כלליים , ועדיין לשמור על ההדהוד הפנימי , כך שמושג מסדר שני לא יאבד את הקשר עם אותו מושג ( מילה , תחושה , זיכרון ) בסדר הראשון , וזאת , ביתר שאת , במצב המתואר כאן , שבו החוקרים והנחקרים חד המה , גם אם יש נחקרים נוספים ואף חוקרים אחרים , הוגי מקום , הלוקחים חלק במהלך . ניסוח המקום מבפנים הוא מורכב עוד יותר , שכן המבט הפנימי הוא לא אחד ולא אחיד . אין מקום דומה למשנהו , גם אותו מקום הוא מקום אחר לאנשים אחרים , לביוגרפיות הגעה שונות , למקומות שונים באותו מקום אחר , כביכול . גם לאדם אחר אותו מקום , המקום "האחר" שממנו בא , שאליו הוא שייך , אם יש כזה , הוא מקומות שונים , שלא בהכרח ניתן לכנס אותם , לצמצם ביוגרפיה למקום אחד , שלא מתפזר לעוד מקומות , קטנים או גדולים , סמוכים או רחוקים , פרטיים או משותפים . בעיית ההכללה של הפרטים והפרטיות של מקום קיימת גם מן הצד האחר , שכן הפרטים תלויים בכלל לא פחות מאשר להפך - כל פרט ( אדם , קטע ) מלכתחילה מתקיים בקשר של הרבה , ריבוי , תרבות . כל מקום הוא גם הכללה של פרטים וגם פרט בתוך כלל - חברתי , מושגי , גיאוגרפי , רגשי .
|
|