|
|
עמוד:12
תחילתה של כתיבת "המקום , " מבחינתי , היתה זמן מה קודם לכן , בספר השירים יבשה ( עם עובד , ( 1989 , שהתעצב רובו ככולו במשך כשנתיים , מהן שנה בברקלי , קליפורניה , ואחר כך בארץ , בתקופה שלאחר החזרה . מעבר לאוקיינוס , ממרחק חצי עולם , גיליתי את "המקום" כמושג , חוויה , הוויית חיים " . הארץ" נראתה לי אז כפי שלא נראתה קודם לכן , אם כי הכול כבר היה ידוע , בשכבות על שכבות של הכרת המקום , בגילים שונים ובמקומות שונים בארץ , במקומות מגורי , ביקורי , שהותי , בתל אביב , בגבעתיים , בצהלה , בירושלים , בכפר יחזקאל ובגניגר בהם ביליתי בקיצים , בדרכי הארץ , בטיולים ובמחנות , בבסיסי צה"ל , במדבר סיני , בנסיעות ובשיבות מחו"ל , ובשיחות בארץ ועל הארץ , שהן מנה עיקרית לכל מי שחי כאן . אי אפשר , עם זאת , להצביע על התחלה אחת , כי תמיד לפניה היתה התחלה אחרת . המקום מוכר לי מלכתחילה , גדלתי אתו , השתניתי אתו , הבטתי בו כל פעם מחוץ אחר , אל חוץ אחר . " על המקום" מתחיל בשאלה , האם יש באוסף המפוזר אבל העקיב של חוויות ומושגי הארץ רק משום תגובה אישית , המשקפת את המבנה הנפשי והרגישויות שלי , או שיש כאן סיפור , עובדה אנתרופולוגית , שאפשר לנסחה כדעת , לעיין בה כפי שמעיינים בכל תופעה בעלת "עובי , " שלא ניתן להסביר אותה מיד , אלא יש להפוך בה ולהפוך בה , כי במובן כלשהו , הכול בה . בעצם שיתוף הפעולה עם גדעון ארן יש בבחינת הוצאת הנושא אל מחוץ לגדר האישי בלבד , הן משום שכל אחד מאתנו הוא איש אחר , שגדל במקום אחר ועבר מסלול חיים שונה , והן משום שנקודת הראות של כל אחד מאתנו ותחומי עניינינו שונים . על פי שניים , אם כן , ראינו כי ייתכן סיכוי ממשי יותר "להקים דבר" - לומר משהו אישי וכללי כאחד , מצומצם , מן הסתם , לפרספקטיבה משותפת שלנו , ובכל זאת רחב דיו כדי להיקרא אנתרופולוגיה ישראלית . אנתרופולוגיה עצמית משחקת בין שני ערכים - סובייקטיביות ואובייקטיביות . האנתרופולוג הקלאסי מגיע אל המקום שאותו הוא חוקר ( התרבות , החברה , הדת ) מבחוץ , ומנסה להשתלב בו , ללמוד את שפתו , כדי להכיר אותו ולהבינו "מבפנים . " הכניסה הזו אל מקום זר מתועדת על ידי הרבה אנתרופולוגים , ובקיצוניותה היא אף מעלה שאלות כמו האם זה חיוני להשתתף בפולחני אותה תרבות ( גם אם אלה כרוכים בנטילת סמים הזייתיים
|
|