|
|
עמוד:12
ארץ ישראל , זמן מחזור עונות השנה של ארץ ישראל , וגם זמן המאורעות ההיסטוריים שקבעו את יחסו של עם ישראל לארצו . יתר על כן , מנקודת ראות הלכתית רק סמכות בית דין של ארץ ישראל , שרק הוא רשאי לקדש את השנים , עומדת מאחורי סדרי זמניו של העם החי בגלות . הנה באופן זה נקשר איפוא עם ישראל אל ארצו ואפילו בגלותו . על ידי סדרי הזמנים המשותפים משך עם ישראל אל תוך קיומו בגולה את הדימוי הנוכח של ארצו , והוא שביקשנו להטעים באמרנו שסדר הזמנים התרחב כדי למלאות גם , כמידת האפשר , את תפקידו של המרחב המקומי . בין כך ובין כך מקבל באופן זה מימד הזמן הבלטה יתירה "על חשבונו" של מימד המקום . אולם דומה כי התפתחות זו לא היתה באפשר , או במלים אחרות : עם ישראל לא היה מצליח להתקיים בגלות ולמלא בסדרי הזמן גם את תפקיד הדימוי של המקום , אלמלא החשיבה תרבותו , עוד לפני שיצא לגלות , את הזכרון ההיסטורי כרובד עיקרי של החויה הלאומית . כדי שידע מי הוא ומה יעודו , על עם ישראל לשמור בזכרונו מאורעות היסטוריים מסוימים : נדודי האבות , שעבוד מצרים , יציאת מצרים , מעמד הר סיני , הנדודים במדבר , ההתנחלות בארץ ישראל . מלכות דויד ושלמה וכינון המקדש בירושלים , החורבן , הגלות , שיבת ציון ושוב חורבן וגלות . מהלך זה של תולדות עם ישראל נקבע בתודעת העם על ידי המאמץ המתמיד להחיות את הזכרון , לעשותו שוב ושוב אקטואלי , ולפרש על פיו את המאורעות המתרחשים בהווה . חגיו של עם ישראל מועדים הם . מועדים במשמע זה : זמני היועדות , זמני מפגש עם זכרונות היסטוריים ועם צפיות היסטוריות לעתיד , בחינת התרחשויות מוחשיות ואקטואליות הקובעות את ההבנה העצמית ואת מגמת החיים . בכל חג , ולא כל שכן בימי זכרון שאינם חגים , העם נועד עם עברו ועתידו . הוא זוכר מה שהיה וצופה פני עתיד נכסף ומותח באופן זה את זמן ההווה שלו כתחנה בדרך הנמשכת . זהו ביטוי להשקפת עולם ולסולם ערכים המיחד את התרבות היהודית . מיטב היצירה המאפיינת אורח חיים יהודי נשתקע בעיצוב סדרי הזמנים : השבתות , החגים , המועדים . הקשרים הגלויים והסמויים שביניהם . לוח השנה היהודי מקפל בחובו תכנית חיים שלמה לעם , לקהילותיו , למשפחותיו וליחידיו . לשעבר היו הדברים הללו כה ברורים עד שכמעט לא היה צריך לאמרם . עם ישראל נתבדל מסביבתו הלא יהודית במנין שניו ובמבנה לוח השנה . הוא מנה לבריאה וליציאת מצרים , והם מנו להולדת משיחם או להגירת נביאם,- הוא קצב חודשיו על פי דרכו בהתאמת שנת השמש וחודשי הירח , והם אלה לפי חודשי הירח ואלה לפי שנת השמש . הוא שבת בשבת , והם אלה ביום הראשון ואלה ביום השישי , להם חגיהם בזמניהם , ולו חגיו בזמניו . באותו זמן קוסמי סבבו שלושה מסלולי זמנים נבדלים היטב זה מזה , וכל זמן שהמשיכו יהודים להסתגר במסלול זמנם לא התבוללו גם כאשר קיבלו הרבה מאוד מהשפעת סביבתם . באמת , אין לך סימן היכר יותר ברור להתבוללות מיציאתם של יהודים מתוך סדר זמנים שלהם , כאשר התחילו למנות גם את שנותיהם שלהם למנין האומות ולציין חודשיהם וימיהם לפי אותו מנין . הזמן האחר נשא עמו תרבות חיים
|
|