|
|
עמוד:10
מבקריו . בחלק השני והשלישי של הספר נסקור את תוכן ההרצאות של דליטש ואת הרקע להן , נתאר את השתלשלותו של הפולמוס העצום שעוררו , ונסקור את התגובה היהודית עליהן . נקדים ונאמר שמרדכי ברויאר , חוקרה המובהק של הניאו אורתודוקסיה היהודית בגרמניה , רואה במערכון ההיתולי ביטוי לאנחת הרווחה שעלתה מהמחנה הזה ; ביטוי לאמונתו כי הטענות נגד התנ"ך שהציג דליטש בהרצאותיו , ואשר עוררו הדים רבים , התגלו עד מהרה כלא יותר מאשר "בועות סבון" ו"מגדלים פורחים באוויר" מבחינה מדעית . לכן נדמה היה לניאו אורתודוקסיה , שאין צורך לגייס עוד תגובות אפולוגטיות ומלומדות מהסוג שראו אור בעיתונות של הניאו אורתודוקסיה היהודית בגרמניה מיד לאחר ההרצאה הראשונה , ואפשר מעתה להסתפק בלעג ובהתקלסות שאפיינו גם חלק מן התגובות במחנה הנוצרי . קריאת המחזה , כתב עיתונה של הניאו אורתודוקסיה , האיזראעליט , ( Der hraelit ) שהקדיש מקום רב לסקירת הפולמוס , "מומלצת לכל מי שהרופא ציווה עליו להבריא באמצעות הצחוק . " נראה היה , שידה של היהדות היתה על העליונה בקרב שניטש בכמה שדות עיון ומחקר ( תיאולוגיה , חקר השפות , חקר הדתות , ארכיאולוגיה ועוד , ( והיא יכולה לשאוב אופטימיות מניצחונה : היהדות יצאה מן הפולמוס ברווח גדול , שכן הפרכת הטענות של דליטש חיזקה את האמונה בברית העתיקה ( des Alten Bundes ) בין ישראל , עם התנ"ך , ובין אלוהיו , ואילו ההשוואה עם התרבות הבבלית רק חיזקה את ההכרה בעליונותה של אמונת ישראל ובשליחותה . ההלעגה הפומבית על דליטש ראויה לציון , שכן דליטש לא היה רק מלומד בעל מוניטין גדול , אלא גם חביבו של הקיסר וילהלם השני . הסיבה לכך שאפשר היה להציג ללא חשש את המערכון ההיתולי היתה שמלומדים ואנשי דת גרמנים פרסמו מאות ספרים , חוברות ומאמרים נגד דליטש , ומשום שהקיסר עצמו , כפי שנראה בהמשך , הביע הסתייגות מכמה מרעיונותיו . ואולם , העובדה שהמערכון ההיתולי הזה הועלה על הבמה ביום חגו של בית ספר אורתודוקסי , מלמדת לא רק על הצורך של הניאו אורתודוקסיה היהודית בגרמניה לגונן על התנ"ך מפני ההתקפה עליו החמושה בממצאים ארכיאולוגיים מהמזרח הקרוב הקדום , אלא גם על כך , שהדעות הכופרות חדרו גם לבית הספר האורתודוקסי . יתרה מזו : בניגוד למה שנרמז בדברים על אנחת רווחה שנבעה מן הביטחון בכך שטענותיו של דליטש הופרכו עד היסוד ועברו מן העולם , אנחת הרווחה היתה בהחלט מוקדמת . המסך לא ירד על ההתקפה על התנ"ך ולא נעלמו השאלות שדליטש עורר בפולמוס בבל והתנ"ך מסדר היום האינטלקטואלי היהודי ( והנוצרי ) במאה השנים שעברו מאז . המסקנות הרדיקליות של דליטש נדחו , אבל התקבל הרעיון שאי אפשר להבין את התנ"ך במנותק מן ההקשר התרבותי הרחב שלו . לא מפליא אפוא שבספרות היהודית בת הזמן נכתב הרבה על מתקפה ( Angriff ) על התנ"ך , או על מלחמה ( Kampf ) המתנהלת נגדו - ובעדו . בפולמוס בבל והתנ"ך נעשה שימוש רב בלשון המלחמתית הזאת . האיזראעליט תיאר את הפולמוס כ"מלחמת הלוחות : " מלחמה בין Tafelrrn ובין : Tafekherrn מלחמה בין שני לוחות הברית " , שנכתבו בסיני באצבע אלוהים" ובין לוחות "זעירים , מעופשים ,
|
|