|
|
עמוד:12
בפרק על מוטיבים , תבניות וסצינות השתדלתי להתרכז בנושא אחד , והוא : הקשר הפנימי הנוצר בין סיפורים מכוחו של מוטיב , ותלותם של סיפורים אלו באלו מכוחו של דפוס . תלות זו עשויה ללמד על המשמעות העיקרית שמייחס המחבר - העורך לכל סיפור בודד וכן למכלול כולו . ההנחה היסודית היא , שככל שהדפוס הדוק וסכימטי יותר , כך פוחתת מידת האותנטיות של הסיפור הבורד המעוצב לפיו . משמעותה הרעיונית של סצינת דפוס נפרשת לפנינו בעיקר בעזרת השוואה לסיפורים אחרים . החלק המרכזי בעיוני מוקדש לסיפורי התלונות במדבר . נראה כי סיפורים אלה , במצבם הנוכחי , יותר משהם מהווים תיעוד של שורת אירועים היסטוריים מימי הנדודים במדבר , הם משקפים התמודדות עם שאלות עקרוניות ועם משברים שהתעוררו בשלבים שונים של תקופת המלוכה 1. אך המחברים העבירו את ההתרחשויות אל זירה רחוקה , היא תקופת הנדודים במדבר . בכך שיוו לאירועים וללקחיהם משמעות עקרונית ועל זמנית . אפשר לומר שבכך הניחו יסוד חשוב לראיית יציאת מצרים כאירוע המתחדש בכל דור ודור . לגבי העיון בכללותו , נראה שפרק זה מאפשר לבחון את מהותה של הסלקציה שעשו מחברי סיפורי המקרא באמצעי העיצוב שעמדו לרשותם . ברבים מסיפורי המקרא ישנו שלב מסוים בהתפתחות העלילה הכרוך , במידה זו או אחרת , בחוק או במנהג שרווחו במזרח הקדום . אלה אינם מופיעים בגלוי במהלך הסיפור , וממילא אינם מפורשים , ולא אחת יקרה שמימד מסוים בסיפור נותר בגדר חידה לקורא בן זמננו . מן הכתוב עצמו יקשה להבין אל נכון מדוע בחרו גם אברהם וגם יצחק בתירוץ שהאשה זה יציל את חייהם : שאיתם היא בעצם אחותם , מתוך בטחון שתירווי העיון במשא ומתן על קניית מערת המכפלה אינו מגלה בנקל על מה , בעצם , התמקחו הצדדים . חוקי החורים והחתים עשויים לתרום להבנת הנושא ; 2 משמעותם של פרטי הטכס שבברית בין הבתרים ( בר' סו ) נשארו חתומים בפנינו , והוא הדין בפרטים מרכזיים מעלילות סיפורי האבות . יש שעיון משווה ומקיף במקרא עשוי להבהיר את התמונה . כאשר תובע עשו במפגיע את ברכתו מאביו , עונה לו יצחק : " הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ... " ( בר' כז , לז ) . " שמתיו", " נתתי", " סמכתיו", אומר הוא , ואין הוא אומר כי איחל לו דברים אלה . משמע , מילות הברכה , כיוון שיצאו מפיו , נחשבות כעשייה של ממש והן תקפות כאילו כבר נתממשו . הוא הדין בקללה . שלמה , קודם שהוא מצווה להמית את שמעי בן גרא , אומר : " ... והשיב ה' את רעתך בראשך", אך הוא מוסיף מיד : " והמלך שלמה ברוך", פן תדבק הקללה גם בו ( מל"א ב , מד - מה ) .
|
|