|
|
עמוד:8
מצטבר קשר מהותי בין צורת השימוש באמצעי מבנה ספרותי ובין אחד מיסודות האמונה המרכזיים שבמקרא . הנחת מוצא אחרת בעיוני נוגעת לעלילה . נראה לי שביסוד העלילה שבסיפור המקראי הטיפוסי מונח קונפליקט מיוחד : אין זה קונפליקט בין " טוב " ל"רע " או בין גיבור " צודק " לבין גיבור " חוטא", אלא קונפליקט עדין בין ערכים . לעתים קרובות נקלע הגיבור למצבי הכרעה קשים , בשל ההכרח לבחור בין מעשה רע , הכרוך בשבירת נורמות מסוימות , לבין רעה גדולה מזאת , שתיגרם אם לא יעשה כן . איני מנסה לטעון שכל העלילות המקראיות הן כאלה , אף לא רובן . אבל נראה שזהו קו מאפיין ודומיננטי , והוא ייבדק בפרק העוסק בעלילה . בהתאם להנחה זו , ייבדקו גם אמצעי העזר העומדים לשירות העלילה , כדי לגלות כיצר אלה משרתים את המסר והלקחים המשתמעים מן הסיפור . אמצעים אלה הם : א . מלים מנחות וביטויי מפתח , תחום שאיני מחדש בו הרבה , אלא מנסה לתרום למספר הבחנות : ב . פורמולות הבאות כתחליף לתיאורי מצב : ג . דרכי השימוש בשמות ובתארים ; ד . דרכי הטיפול במימד הזמן . אנסה להתחקות על דרכם של המספרים , מתוך השערה שאמצעים אלה פותחו ברגישות אמנותית כדי למנוע הסחת דעתו של השומע או הקורא ממהותו העיקרית העדינה של הקונפליקט . לחיזוקה של השערה זו אביא הוכחות מתוך הטכסט , שבידי המחבר היו גם אלטרנטיבות ודרכי תיאור אחרים . ברבים מן הסיפורים נפגוש תיאורים ארכניים וחזרות , השוכנים זה בצד זה עם פערים וקיצורי ררך מפתיעים . לא אחת נגלה שהמחבר המקראי מוותר במודע על תיאורים שכל מספר - סיפורים היה עושה מהם מטעמים להנאת שומעיו , כגון תיאורי נוי והדר , מראות יפים , או פרטים מעוררי סנסציה וכיוצא בזה . " ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה , ויאמר אל אבנר מדוע באתה אל פלגש אבי " ( שמ"ב ג , ז ) . לעולם לא נדע בוודאות אם יש אמת בהאשמה זו ואם אין . מתגובתו של אבנר אנו למדים שבמסיבות הקיימות , אין זה לכבודו לענות על שאלה זו . אך למחבר חשובות עתה רק המסיבות והשתלשלותן . עד כדי כך אצה לו הדרך , שהוא אינו מתעכב אפילו כדי להזכיר מיהו שאמר את הדברים לאבנר . הוא סומך על הבנתנו . אלא שבהמשך , כאשר מגיע הקונפליקט לשיאו המשמעותי , מואט קצב ההתקדמות , ומופיע שימוש במבנה החזרה : שלוש פעמים רצופות מסופר שאבנר נשלח על ידי דוד והלך בשלום . בפעם הרביעית חלה סטיה שמשוקע בה רמז . במקום " וישלחו וילך בשלום", אומר יואב : " למה זה שלחתו וילך הלוך". סיפור זה , כמו רבים אחרים , מראה בעליל שהמחבר בחר , מתוך שיקולים אמנותיים , בין ארכנות ובין קיצור מופלג .
|
|