|
|
עמוד:13b
בימים שלפני האסלאם ) , תיאורי משתאות יק ומסיבות גן וארמק נמהווי חיי הארמץ באימפריה ) , או תלונות על האזמף כהתגלמות אלימה של הגורל ועל , תבל " המכלה את מיטב בניה . בכל אחת מהחטיבות הראשיות יכלו להופיע כמה " חטיבות משנה " אוטונומיות . כך למשל : בתיאור המשתה שובץ לעתים תיאור ארוטי מפורט של העלם היפה מגיש - היק נהסאקי בערבית ) על פי הסגננן של שירת החשק ; בצד ההתפארות יכלה לשכק חטיבה שלמה של גנאי לאריבים * בלשק האלמה וז - מבזה האופיינית לסוגת הנאצה . לעתים נדירות הופגה מונוטוניות החריזה האחידה של השיר שות - התרח בצורת ה"מסמט". במסמט נחלק כל בית למספר צלעיות על חץ חריזה פנימית . ב * מרובע", למשל , החריזה היא : אאאב . גגגב . דדדב וכו'- כל בית נחלק לארבע צלעיות , כמהשלוש הראשונות נחרזות בחרוז פנימי שמשתנה מבית לבית והרביעית מסתיימת בחרוז האחד הקבוע לאורד כל השיר . במחצית השנייה של המאה העשירית התפתח בשירה הערבית בספרד - וכמעט באותו זמן הופיע גם בשירה העברית - סוג של שירה מטרופית שקולה שניפצה לחלוטין את המונוטוניות הצורנית של הצורה הקלאסית . בערבית נקרא השיר * מושחי ("ממוחאת * ברבים ) , ובעברית נבמחקר המודרני ) - " שיר איזורי . צמיחתו הושפעה כנראה מן השירה העממית המושרת , בלשק הרומאנית הספרדית העתיקה . הוא נועד מראש להיות תמליל לזמר , מלווה בכלי נגינה . דרכי חריזתו מגוונות ולעתים מורכבות מאוד , אך בכל הווריאציות הן נענות למערכת חוקים מחייבת . בדגם הבסיסי של המהטח יש שלהט עד ערש מחרפות בנות חמישה טורים . כל מחרוזת נחלקת לשני חלקים : האחד , ובו שלושה טורים , נקרא " ענף * ( עצן בערבית ) והאחר , הקצר יותר , נקרא " אידר * ("ממט " או " קפל * בערבית ) . לפעמים מוצב בראש השיר מעק איזור עצמאי שכינויו נבערבית ) הוא * מטלע", ובעברית - * מדרינק . טורי הענף נחרזים ביניהם בחרוז קבוע , שמשתנה ממחרפת למחרתת , ואילו הטורים המקבילים של כל האיוורים נוהמדריך ) נחרזים בחריזה שונה מחריזת הענפים . הסכימה הבסיסית של החריזה המחייבת תהיה : א / א . ב / ב / ב / / א / א . ג / ג / ג / / א / א וכף ; או : א / ב . ג / ג / ג / / א / ב . ד / ד / ד / / א / ב וכו'1 חשיבות מיוחדת נודעה ל"חרגה * , כפי שקרוי האיזור האחרק . לעתים קרובות החרגה מנוסחת כמובאה - בדיבור - ישיר מפי דמות כלשהי . יש שהיא כתובה בשפה שונה משפת שאר השיר - בדיאלקט הרומאני - הספרדי העתיק או בערבית ( במישח הערבי - בערבית המונית ' מדוברת') .
|
|