|
|
עמוד:10b
י הקדמה כללית שהתגבשו סביב נישאים מסויימים , כשכל סוגה מאופיינת במערכת סגורה ונוקשה למזג של כללים , במוטיבים קבועים שצפויים בה , בדרכי ביטוי מקובלות ואפילו בניבים לשוניים מסויימים שאימצה לעצמה . בצד הצורות הקלאסיות של השירים שווי - התרח התרבו בה גם הצורות המטרופיות של " שירי - האיער * .' להלכה ולמעשה כבר שלטה בשירה הערבית ההשקפה הדואליסטית שהבדילה בק התוכן כגופו של השיר לבק עיצובו בלשק כלבחשו המקרשט . כבר רווחה התפישה שהבדילה בין " ענייף הדיבור השירי לבין * תמליליי . עם התפתחות סגנק השירה * החדש והמפליא " - סגנק הבדיע - הגיעה לשיאה גם הנטייה לאסתטיקה אורנמנטאלית והקשב , הן של יוצרי השירה והן של קהל היעד שלה , היה נתק בעיקר לקישוטיה . בכל אלה - בתכניה , בדרכי הבעתה ובחוקי הפואטיקה שלה - הולכת שירת החול העברית בספרד בעקבות השירה הערבית . כבר במחצית הראשונה של המאה האחת - עשרה , שניים שלשה דורות לאחר התחלותיה המהוססות , היא הגיעה להישגים שמכל בחינה חשובה לא נפלו מהישגיהם של גדולי המשוררים הערבים . שירת החי - הלשק , הסוגות שנמצאים משוררי ספרד ופייטניה דחו את לשונם הקשה והסתומה של הפייטנים הקדומים וההולכים בעקבותיהם . הם אימצו את לשק המקרא בטהרתה , כנתינתה במקור המקח - זש העתיק , ללא שינויים בולטים - אף שלא נמנעו מהרחבת תחומיה בדרכים שונות , ככל שצרכי הביטוי החדשים חייבו ואת . ב"ספר העיונים והדיונים " נעמי 202 והלאה ) נתן משה אבן עזרא ביטוי קיצוני להשקפה שרק בנאמנות מוחלטת ללשק המקרא תושג הצחות הנכספת של שירה צלולה ומדוייקת . הוא אף מטיף להימנע * מן הדיבור המעורפל * , לברוח מן הלשק הגסה ולרחוק מן הביטויים המחרים . " תהא לשונך פשוטה לא צריכה פירחי ומובנה לא זקוק לדרוש", הוא מפציר במשורר המתחיל , שכן צודקים האומרים ושהטוב בשירים מה שיחיזץ - הסגולה מרננים ממנו ובני העם נהפשוטימ ) מבינים אותף ושם , עמ' * 15 - 155 ) . בגמישות מפתיעה וכמעט בלי משברים הסתגלה " לשק הקודרת עתיקת הימים ליעדה החזכם . עד מהרה למדו המשוררים לחבר בה במשקל ובחרם שירים על כמעט כל הנושאים שאיפיינו את הסוגות השונות של השירה הערבית . כמתחיב מתלותם בחסוי פטרונים עשירים הירבו לכתוב
|
|