|
|
עמוד:13
הרקע הריאלי של מעשיו של רבי יהודה הנשיא " ( שם ) , ורואה אותו כראיה ל " נסיונו של רבי להתיר את השמיטה בכללה " ( תשכ"ז : 12 ) . המסקנות של אלון וספראי שזורות גם בתיאורים היסטוריים אחרים , כגון לוין ( תשמ"ב : 116 פליקס ( תשמ"ז ) תוקף את המסקנות של אלון וספראי , אבל לא משום שהוא מטיל ספק באמינות ההיסטורית של המסופר , אלא משום שלהשקפתו קשה לקבל שרבי היה מוכן לבטל את השמיטה ( שם : 442 - 443 ) . לדעתו , הסיפור מספר על שנת שמיטה מסויימת , שהיה בה מחסור במזון , והשדות נתברכו בספיחים ; כשפגש רבי את רפב"י , הוא שאל אותו " ' מה עיבוריא עבידין ' - מה עושות התבואות , היינו מה מצב הספיחים , ונתכוון שרבי פינחס יסכים עמו שיש להתיר את הספיחים " ( שם : 443 ) . למרות ההבדלים במסקנות החוקרים , הצד השווה להם הוא בהנחה שהמוטיבים הבדיונים בסיפור אינם מפחיתים מהאמינות ההיסטורית של המוטיבים בעלי הצביון הריאלי ; שניתן ללמוד משהו מהימן על האיש רבי ועל תקופתו לפי חלק אחד של הסיפור ולהתעלם מחלקו השני . במחקר על רבי אין הד לאפשרות שרצונו של רבי להתיר שמיטה אינו משקף את פועלו של רבי באורה מהימן יותר מתיאור האש היורדת משמים , והמודעות לקשיים " הכרוכים בכל נסיון להפיק מידע היסטורי מהימן ומדויק מדבריהם של חז"ל " ( גפני [ תשנ"ג שאופיו הכלתי ריאלי מזדקר לעין . יתרה מזו : הניסיון להעלות את דמות רבי על פי " הגרעין ההיסטורי " שבמסורות כופה התעלמות מתרומת כל שאינו בגדר הגרעין ההיסטורי להבנת החותם שהטביע רבי בספרות חז"ל . לאור עניינו של החיבור לשרטט את דיוקנו של רבי על פי כל שסופר עליו , נראה לי נכון לוותר על ההבחנה בין המסורות לפי מהימנותן ההיסטורית . הבחירה להדגים את המצוי במחקר דווקא על פי סיפור מהתלמוד הירושלמי אינה מקרית . מצד אחד , היא נועדה להראות כי גם סיפור במקור ארצישראלי קדום יחסית כמו הירושלמי ( לדעת זוסמן [ תש"ן : 101 ] - המחצית השנייה של המאה הרביעית ) עשוי להעמיד בספק את ההנחה שהמאורע המסופר אכן התרחש ; מצד אחר , הואיל ולסיפור יש מקבילה שפניה שונים בתלמוד הבבלי , הוא דוגמה ההולמת גם את הזיקה בין שני העקרונות של העיון בדיוקנו של רבי . ההבדלים בין מסורת ארץ ישראל למסורת בבל התכונה השנייה המאפיינת את ספרות חז"ל היא ההבדלים בין המסורות של שני המרכזים של היהדות בתקופת חז"ל , ולכאורה היא מובנת מאליה . אף על פי כן , התופעה מורכבת ביותר , בעלת פנים אחדות , וזולת עצם ההכרה
|
|