המימשל העות'מאני החוזר, 1856-1840

עמוד:138

מלחמת קרים והמשך הרפורמות 1876-1856 , המפנה הבא בהתפתחותה של ירושלים החל בשנים של מלחמת קרים . המלחמה עצמה השפיעה במידת מה על התנאים הכלכליים בעיר , אך במיוחד השפיע על התפתחות העיר החוזה שנחתם בסופה . חוזה זה , שנחתם בפריז ( ב 30 במאי , ( 1656 קבע בין השאר את מעמד העדות הלא מוסלמיות במסגרת הקיסרות העות'מאנית , את זכויותיהם של הכמרים והרבנים , את דרבי בחירתם , תשלום משכורתם וכיוצא באלה . תורכיה , שנאלצה להשביע את רצון המעצמות האירופיות , הוסיפה לפתח את מערכת הרפורמות ( התנט'ימאת ) . ב 1856 הכריז מושל ירושלים ברוב הדר ובגינוני טכס מפוארים , בנוכחות אסיפת נכבדים מקומיים וזרים , על המסמך המפורסם הידוע כ'דו'ט הומאיוך , אשר הרחיב והוסיף זכויות ללא מוסלמים על אלו שקיבלו ב'דו'ט א שריף' מ : 1839 הבטחה לייצוג מתאים ללא מוסלמים במג'ליס ; שינוי התקנות המאפשרות רכישת קרקע על ירי נתינים זרים ; מחיקת כל הפליה לרעה מן הפרוטוקול המינהלי ; והתר רשמי לקיום כל צורות האמונה הקיימות — כך קבע הסולטאן במסמך זה , שאסר כל כפיה דתית והכריז על כל נתיני הקיסרות כשווים בפני החוק . אך למרות הכרזות אלו ותיקונים ליברליים נוספים , כמו הענקת שחרור מן הצבא תמורת כסף ועוד , לא נעקרה ההפליה הממשית משרשה . בשנים של מלחמת קרים היתה מתיחות רבה בירושלים בין המוסלמים והעדות האחרות . לדברי פין תפש ההמון המוסלמי את מלחמת קריס כמלחמה בין האיסלאם והנצרות ( הרוסים נחשבו כמגיני הנצרות המזרחית , ( וזאת למרות שהתורכים נעזרו במעצמות הנוצריות , כאנגליה , צרפת ואחרות . בפסחא חששו בירושלים מפני התנגשויות בין הצליינים האורתודוכסים הרבים לבין חוגגי נבי מוסא , שנהרו אל העיר במספרים גדולים בהרבה מהרגיל מכל הכפרים שמסביב , ובייחוד ממחוז שכם . . 44 נוימן , עמי 225 ( בתרגומו של גת , עמי יט-כ . 45 . ( ראה בעניין זה גם ; גת , ו 8 ( המתייחס ליישוב היהודי ומצטט את הראלי , עמי 07-106 ו . 46 . ( בן צבי , א"י ויישובה , עמי ; 335 מעוז , רפורמות , עמי . 47 . 29-27 מעוז , שינויים במצב , עמי 0-7 ו . . 48 פין , זמנים סוערים , א , עמי ; 504 , 301-300 , 204-201 אסף הערבים , עמ' . 228-227 אין למג'ליס השפעה של ממש , להלכה הפחה אמנם מתייעץ במג'ליס , אך למעשה הוא שולט בלי מצרים . נראה , אבן , כי למרות הכוונה הטובה בהקמתן והרצון לשתף את אזרחי המדינה בענייני השלטון המקומי ולהכשירם לשלטון ייצוגי , לא זכו המועצות ( על כל פנים לא בשלבן הראשון ) לשמש כלי חיובי . ער מהרה הן הפכו למכשירי עריצות בידי השלטון התורכי—במיוחד לגבי עדות המיעוטים שבעיר—הואיל והמוסלמים היו רוב בהן ובני המיעוטים לא העזו להמרות את רצון הפחה שזכה באופן כזה בגושפנקא ציבורית למעשי העושק שלו . עם זאת יש לציין , כי מצב העדות הלא מוסלמיות לאחר חזרת השלטון העות'מאני המשיך להיות טוב מזה שהיה לפני שלטון זה ו בטלו האיסור לרכב על סוסים והחיוב ללבוש בגרים בעלי צבע מיוחד , אך עדיין היו מושפלות יחסית . דוגמאות לקיפוח משמשות , למשל , העובדות , שהקוואסים ( שמשים ) של הקונסולים היו חייבים להיות מוסלמים וכי רק למוסלמי מותר היה לשים ידו על מוסלמי העובר על חוק , או לאסור אותו אם גנב , נוצרי שהעז לעשות זאת , היה גורם למהומות ולצרות .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר