|
|
עמוד:448
התפשט . הוא הקיף את כל השטח שנודע אדור כך כרובע היהודי , והתנחלות יהודית משמעותית חדרה אף לתוך הרובע המוסלמי . צפיפות המגורים היהודית בעיר העתיקה היתה גבוהה מאד , וירושלים פרחה ושגשגה כמרכז יהודי , כאשר גם בשווקים , במלאכה ובמסחר החלו היהודים תופסים מקום יותר ויותר מרכזי . נראה כי המחצית השניה של המאה ה 19 היתה תקופת שיא בפריחת היישוב היהודי בעיר העתיקה . צפיפות האוכלוסין הגבוהה ותנאי המגורים הקשים בעיר העתיקה — במיוחד אצל היהודים — הם שגרמו לתהליך יציאת היהודים אל מחוץ לחומות ולבניית עיר יהודית חדשה , תהליך שנטלו בו חלק בני העדות השונות , אנשי 'הכוללים' וחברות בניה פרטיות . נראה שתחילה היה לאנשי העיר העתיקה קושי סובייקטיווי בנושא היציאה אל מחוץ לחומות . בעיני יהודים אלה , שעשו דרך ארוכה ועברו תלאות אין ספור על מנת להגיע לעיר הקדושה כדי לגור בה , ללמוד בתוכה , ואף לזכות להקבר באדמתה , או שנולדו בה וחיו את כל חייהם עד כה באווירתה , נחשבה רק העיר שבין החומות לירושלים האמיתית . לצאת מכאן , ויהא זה אפילו לצורך בניית עיר חדשה ששם ירושלים נקרא עליה , ואפילו לשם בניית מגורים חדשים ומרווחים — דבר זה לא נראה בעיניהם . רק משכלו כל הקיצין , התנאים בעיר העתיקה המשיכו להיות קשים ובחוץ החלה פורחת עיר חדשה ובריאה , החלו נכנעים גם הקיצוניים שבמתנגרים והתהליך נכנס למלוא תנופתו . תוך כדי ארבעת העשורים האחרונים של השלטון העות'מאני קמו כ 70 שבונות יהודיות חדשות בשטח שמחוץ לחומות . רובן ככולן נבנו ונתמלאו על ידי יוצאי העיר העתיקה . ירושלים היהודית הישנה היא שבנתה את ירושלים היהודית החדשה . גם במסגרת התמורה שלישית של המאה ה 9 ו מילאה העדה היהודית תפקיד מפתח . חלק ניכר מבני הקהילה היהודית בירושלים שמר על נתינותו הזרה וחסה בצל הקונסולים הזרים . מעצמות אירופיות שונות סייעו בידי הקהילה היהודית בהקמת מוסדות בריאות , חינוך וסעד ובתמיכה ממשית באנשי הקהילה . הרפורמות והליברליזציה שחלו בתחוקה העות'מאנית סללו את הדרך לגידול ניכר בעליה היהודית . הכמיהה העזה לעיר הקורש החלה מוצאת את ביטויה בגל גואה של עולים יהודים שהחלו מגיעים לעיר העתיקה . הפעולות הפילנתרופיות של מונטפיורי ורוטשילד החלו מכות גלים ברחבי קהילות ישראל שבמזרח , ותקוות משיחיות החלו להתעורר . ואם בראשית המאה ה 9 ו היו קשרי היהודים לירושלים מצומצמים ורופפים , הרי שבמרוצת המאה הלכו ונתעצמו , עד שנעשו לזרם חזק , מתמיד ובלתי פוסק . בנקודה אחת חייבים אנו להצביע על נסיגה שכבר החלה מסתמנת בסוף תקופת השלטון העות'מאני . עמדנו קודם על החיוב הרב שבתהליך יציאת היהודים מהעיר העתיקה לצורך בנייתה של ירושלים החדשה . אך היו לתהליך זה גם תוצאות שליליות . הבניה וההתפתחות של ירושלים היהודית החדשה הביאו לדעיכתה ולהתרוקנותה של ירושלים העתיקה מתושביה היהודיים . עד כמה שהדבר נראה מוזר , היישוב הישן של ירושלים העתיקה הוא שבנה את ירושלים החדשה , ואילו בנייתה של עיר חרשה זו היא שהביאה לשקיעתו ולגסיסתו של היישוב היהודי בעיר העתיקה . נרמה לנו כי רק היום , כעבור למעלה מ 100 שנה מאז החלה בנייתה של ירושלים החדשה , לומד היישוב היהודי בארץ ישראל להעריך ער כמה שגה בנטשו ובהזניחו את העיר העתיקה , ובד בבר עם שאיפותיו להמשך פיתוחה של ירושלים החדשה נושא הוא את עיניו להחזרת עטרת העיר העתיקה ל ^ שנה .
|
|