|
|
עמוד:443
עיר נחשלת , פרה מודרנית שלוש תבונות היסור שמנינו עד כה : עיר היסטורית עתיקה , עיר מוסלמית — מזרח תיכונית ועיר רתית רוחנית , נבונות לגבי ירושלים לא רק במאה ה 9 ו , אלא גם בפרקי זמן ארוכים וחשובים אחרים בתולדותיה . לעומת זאת , תכונת היסוד שבאים אנו לייחס לה עתה , דהיינו , היותה עיר נחשלת ופךה מודרנית , נכונה לגביה במיוחד במאה ה 9 ו . שחזור דמותה של ירושלים במאה ה 9 ו בחיבורנו מעלה בראש וראשונה , שברובה המכריע של מאה זו עדיין נמצאה העיר העתיקה בשפל המדרגה מבחינה עירונית מודרנית . מפעלי תעשיה ומלאכה ראויים לשמם לא נמצאו בה , מסחר מודרני לא התנהל בתוכה וטכנולוגיה מתקדמת לא חדרה אליה . הז ^ וכלוסיה המקומית המשיכה לגור בבתי מגורים , בחצרות וברחובות העתיקים והמטים לנפול שנמצאו בה מדורות עברו . בחלקה הראשון של התקופה עדיין לא נמצאו בירושלים אמצעי תברואה , חינוך מודרני וסעד כל שהם . במרוצת המאה אומנם חלו שינויים במצב , אך מותר בהחלט לקבוע , כי עד לסוף תקופת דיוננו היתה העיר נחשלת ומפגרת ביותר מבחינה גאוגרפית עירונית . והשאלה המתבקשת מאליה היא : כיצד אירע הדבר , שירושלים , עיר היסטורית תרבותית כה חשובה , המשיכה להיות עיר נחשלת ופרה מודרנית עד לזמן כה מאוחר , יחסית , כמאה ה 9 ו ? עד ה . מעמדה הרוחני . בתקופות ההיסטוריות השונות ייחסו לירושלים מאמינים משלוש הדתות תכונות על ארציות , אלוהיות , ומסורות ואגדות נקשרו בה . כאן טבור הארץ ומכאן החלה בריאת העולם , באן עקד אברהם את יצחק , כאן נתייסר , נצלב ועלה לשמים המשיח הנוצרי , וכאן עלה לשמימה נביא המוסלמים . אתרים מקודשים בגבעות והרים , סלעים ומערות , קירות ואבנים , עצים ומעיינות מצויים בשפע בהר הבית , כנסיית הקבר , הר ציון , הר הזיתים , גת שמנים , עמק הקידרון ועוד ועור . רבות מהמסורות הללו היו מקובלות על מליוני מאמינים בעולם כולו . לדידם היתה ירושלים יותר עיר מיסטית רוחנית מאשר עיר ממשית , עיר שמימית יותר מאשר עיר ארצית . תושבי ירושלים הדתיים , המוני הצליינים ועולי הרגל שנהרו אליה והמונים רבים עוד יותר שהתפללו ונכספו אליה —בל אלה תפסוה בראש וראשונה כעיר דתית רוחנית . נראה כי המניע העיקרי להתפתחותה של ירושלים במאה ה 19 היה גם הוא דתי . הרפורמות והליברליזציה במשטר העותימאני יחד עם השיפור באמצעי התחבורה , במיוחד הימיים , אמנם הקלו מאד על האפשרויות להגיע לארץ ישראל — אך אלה היו רק התנאים החיצוניים שאפשרו את הגידול המתעצם בזרם העולים והמבקרים בארץ ובירושלים במרוצת המאה . המניע הפנימי והעיקרי לתנועה זו היה המניע הדתי — רגשות הכמיהה העזים לעיר הקדושה . במאה ה 9 ל היו רגשות אלו חזקים במיוחד אצל היהודים והנוצרים . דורות רבים לא היתה ירושלים 'בהשג ירם / ולכן עתה , משהגיעה שעת הכושר , החלו מנצלים אותה במלואה ומגשימים את כמיהתם העזה . הנוצרים החלו בארגון מסעות צליינות המוניים , במיוחד לקראת החגים , ובפעילות מיסיונרית ופילבתרופית עניפה , שניהלו אותה הן שליחים מיסיונרים והן מסדרי הנזירים . פעולות הבניה של הנוצרים כוונו אפוא להקמת מוסדות בריאות , חינוך וסעד מצר אחד , וכנסיות , מנזרים ואכסניות לצליינים מצד שני . לעומת זאת החלו היהודים באים לירושלים במטרה לגור בה , ללמוד בה הורה , ולפעמים אפילו רק כדי לזכות ולהיקבר באדמתה הקדושה . כתוצאה מכך התרכזה פעילות הבניה שלהם בהקמת שכונות מגורים ומוסדות רת ( ישיבות ובתי כנסת ) ליישוב היהודי ההולך וגדל בעיר העתיקה ומחוצה לה . גורם הדת היה אפוא גורם מפתח בהתפתחותה של ירושלים בתקופות ההיסטוריות השונות , וכך גם במאה ה 9 ו .
|
|