|
|
עמוד:427
על שני בתים בולטים אחרים ברובע המוסלמי , בתיו של ר' משה ויטנברג , מספר שריון : 'ר' משה ויטנברג היה עשיר גדול ( חצי מליון רובלים רוסיים היו לו . ( בשנת תרמ"ד ( 1884 ) קנה שני בתים גדולים בתוככי ירושלים קרוב לשער שכם , שהכילו כעשרים דירות בנות 3-2 חדרים בערך' י . " שני הבתים הגדולים , סמוך לשער שכם , מבפנים החומה היו קנייתו הראשונה של ויטנברג ' . הבתים היו שייכים לערבי נוצרי . סרסורים הציעו לר' משה לקנות את הבתים , והיה משא ומתן בין ר' משה ובין הערבי בעל הבתים לשם קנייתם , אבל בינתיים הקדים המנזר הלטיני קתולי בירושלים , וקנה את הבתים מידי בעליהם . ר' משה הצטער מאד על שנשמטה הקניה הזאת מידו , כי היו הבתים האלה מהכי יפים שבעיר העתיקה , והוא החליט לעשות את כל הפעולות האפשריות והמאמצים הכספיים כדי לקנות את שני הבתים האלה מאת המנזר . ההחלטה הזאת היתה נועזה מאד , כי המנזר הלטיני בעל אמצעים כספיים מרובים . הבתים עומדים ברחוב חיסורים ( ויא דולורוזה ) שיש לו קשר הסטורי עם הדת הנוצרית , והרעיון להוציא את הבתים מידי המנזר היה לגמרי בלתי ריאלי . אבל פה פעל הרצון העז שאין לך דבר העומד בפניו . ר' משה מצא אנשים מקורבים אל מתורגמנו ויד ימינו של הפטריארך הלטיני בירושלים , ועל ידם דרך להשגת מטרתו . המתורגמן שהיה ערבי נוצרי שהחשיב מאד את הזהב ... פתח דרך למו"מ בין ר' משה ובין הפטריארך בדבר קניית הבתים מהמנזר . המשא ומתן הזה נמשך שנה שלמה עד שנסתיים בהצלחה , והבתים קמו למקנה לר' משה עפ"י שטר מקנה של הממשלה , בשלמו את מחיר הבתים בתוספת רווח של חמש מאות נפוליונים זהב להמנזר וסכום לא פחות מזה קיבל גם המתורגמן . ' אליעזר בן יהודה , שידע צרפתית , תיווך בין הפטריארך , שדיבר רק בשפה זו , לבין ר' משה ' . ר' משה קבע את דירתו בחדרים הכי טוביםשל אחד הבתים האלה , ואת שאר החדרים השכיר לדירות פרטיות . קבע שם בית כנסת , שהיו מתפללים בו שכניו בקביעות וגם גרי הבתים שבסביבה הקרובה' . גם גר פרומקין מציין , בי סמוך לויא דולורוזה בררך לשער שכם נמצאת יחצרו של רי משה ויטנברג , יהודי מחסידי חב"ד שעלה מוויטבסק ואיווה למושב לו את החצר הזאת , שקנה מידי הערבים' . בעתון 'המוריה' מ 1912 אנו מוצאים יריעה על בית יהודי חשוב אחר ברובע המוסלמי —בית ראנר ' ; מר ראנד הרס חלקים מחצרו על מנת לבנות שם בניין חדש במקום הרעוע . הבניה עוכבה בטענה שעליו לבנות את הקיר פנימה יותר בתוך החצר על מנת שיובלו להרחיב את הרחוב . מקוים כי תותר המשך הבניה , מאחר ואין זה בניין חדש רק חידוש הישן' . מרכז יהודי נוסף שהתפתח ברובע המוסלמי היה ביתה של משפחת בק . בבית זה שכן גם בית הרפוס שבו נדפס העתון 'החבצלת . ' תיאור מפורט על בית זה , שנודע כ'חצר החבצלת , ' מצוי בזכרונותיו של גר פרומקין . בין היתר מסופר , כי הבית היה בן 3 קומות , אך היה בנוי בצורת מדרגות בך שגגה של קומה אחת שימש חצר לקומה שמעליה . בקומה התחתונה גר משרת ערבי וכן דיירים יהודים ונוצרים . כשהורחב בית הדפוס היו שם מחסני נייר וספרים וכריכיה . מהחצר התחתונה הובילו מדרגות לגינה , שבה היו עופות , עז וחמור . החצר התיכונה היתה חצר של בית הדפוס . החצר העילית לא היתה מרוצפת ולא נטועה . ליד הקיר השמאלי שלה נמצאה ערימת אבנים גדולה , שממנה אפשר היה לעבור , דרך פירצה בקיר , לבית הגדול של החוסיינים . ליד הכניסה היה מרתף ששימש יקב ואסם , מחסן למצרכים שונים , במו עצי הסקה , שמן וכר . ממול למדרגות נמצאו חלונות בית הכנסת , שהיה החדר האמצעי של החצר האמצעית . מהחצר . 18 שריון , עמי . 19 . 50 שם , עמי . 54-53 ו . 2 המוריה , אי בארר תרעייב , שנה שלישית , גליון מו , עמי א . . 20 פרומקין , שופט , עמי . 40
|
|