|
|
עמוד:417
הכותל המערבי מקום התפילה החשוב ביותר ליהודים בעיר העתיקה היה , ללא ספק , הכותל המערבי . על מעמדו כמקום תפילה עד לשנות ה 70 של המאה ה 9 ו כבר עמדנו במפורט ( ראה עמ' ( 348 בסוף המאה ה 19 התחזק מעמדו זה עוד הרבה יותר עקב גידולה הרב של קהילת ירושלים . כדרכנו בפרק הקודם נביא גם כאן מספר תיאורים על מעמד הכותל כמקום תפילה . לונץ מציין , כי בראשית שנות ה 80 החלו יהודי ירושלים נוהגים להדליק בכותל 'שמן זית קבועות בעששיות בכל ערב שבת קודש והמנהג הזה האריך כל"ב שנה ער קיץ תרע"ג , אז נאסר הדבר מצד הממשלה המקומית . ' כן הוא אומר , כי 'מעולם לא היה בידי ראשי העדה מאמר מלך או רשיון מיוחד להתפלל במקום זה . ואין להתפלא על הדבר כי לא הוצרכו לזה , שמעולם אין עין המושלמים צרה במתפללים וביחוד לאל השמים האל היחיד והמיוחד שגם הם מאמינים בו . ולכן לא הניאו אותנו מלעמוד ולהתפלל במקום הזה באות נפשנו ... ולפי זה יש לנו הזכויות האלה ו א ) התעודה ההסטורית שאי אפשר לשום אדם לערער עליה , שהכותל הזה הוא שריד החומה שהקיפה את בית אלהינו . ב ) חזקה קדומה ( שלה יש ערך גדול בחוקי הארץ ) מארבע מאות שנה ויותר שבתוך התקופה הארוכה הזאת התפללו אבותינו במקום הזה מבלי כל מונע ומערער לא מצד הממשלה ואף לא מצר תושבי הרובע הזה ... בשנת תרכ"ו כאשר עלה השר משה מונטפיורי בפעם הששית לעיר הקודש , ביקש מאת פחת העיר רשיון להבין מחסה מזרם ומטר לכל הבאים להתפלל שם , והוא הבטיח למלאות את שאלתו , והשר התקשר מיד עם בעלי מלאכה להוציא את מחשבתו לפועל . אבל מיד אחרי זה ניחם הפחה על מחשבתו לחת הרשיון , אם מפני שלא שאל תחילה את פי הכותל המערבי ( גייקי , עמי ( 480
|
|