|
|
עמוד:369
המגורים ושיטת ה'חזקה' הבעיה הראשונה שעמדה בפני יהודי שרצה לבנות בית בירושלים היתה רכישת קרקע . הקרקעות בעיר היו משני סוגים : ( 1 'מולק' —רכוש פרטי גמור . במקרה זה היתה הקרקע בדרך כלל מפוצלת ביותר בין יורשים שונים , ונדרש מאמץ רב להגיע לידי הסכם עם בעליו הרבים של שטח קטן ( 2 ; 'ווקף' —רכוש הקרש מוסלמי . קרקע כזו לא ניתנה למכירה , אלא רק לחכירה למספר שנים . בראשית המאה גם אסרו תקנות עות'מאניות על נתינים זרים לרכוש קרקע . 52 במקרים יוצאים מן הכלל ניתן אישור קניה לנתין לא עות'מאני . כך , למשל , רכש משה מונטפיורי את אדמת ? כרם משה ויהודית , ' שעליה קמה אחר בך שכונת 'משכנות שאננים / והורשה לרשום אותה על שמו י- . הרפורמה בחוקה העות'מאנית . במיוחד ה'ח'ט הומאיוך מ , 1856 הקלה מעט את המצב . אך נראה כי האיסור בוטל בפועל רק ב , 1873 וגם אחר בך באו החמרות מדי פעם . רק יהודים מעטים היו אפוא בעלי אדמות , ומרבית הרובע היהודי היתה בבעלות מוסלמית . היהודים שכרו את דירותיהם מהמוסלמים , ועל פי רוב אף היו צריכים לשלם שכר דירה לשנה מראש . עם התגברות העליה לירושלים והגידול בביקוש לדירות , ניסו המוסלמים לנצל את המצב . 49 הלבנון , כ"ה באייר תרב"ט , שנה ששית , גליון , 18 עמי . 50 . 136 גב- פין , בית בארץ הקדושה , עמ- 80 ו83- ו . . 51 כהניו , עמי סא , ע-עב , בעניין קניית בתים בתקופת השלטון המצרי ראה עמי ג . 52 . 32 גבי פין , זכרונות , עמי ; 147 ילין , זכרונות , עמי . 53 . 31 פץ 1 , מנים סוערים , ב , עמי . 54 . 335 ראה בעניין זה : הלבנון , י"ח באלול תרל"ג , שנה עשירית , גליון , 4 עמי . 28 וראה נם ; קצבורג , קרקעות . רובם חיים רק מתרומות והם סובלים חרפת רעב . על העוני היחסי אצל היהודים אפשר , אולי , ללמוד גם מההשוואה שעורכת הגב' פין בין השוק היהודי לשוק המוסלמי . השוק היהודי אינו אלא סימטה שחנויות ומחסנים משני צדדיה , אין הוא מכוסה גג . בשוק הערבי הכל בשפע ו ערימות של חיטה , ירקות ופירות יבשים , תבלינים ומעדנים , בגדים ואריגים ; אפילו המוכרים מדושני סבר . לעומת זאת החנויות בשוק היהודי קטנות ועניות והמצרכים בהן מועטים . הרב כהניו מרבה לתאר את העוני השורר אצל העדה היהודית ' . אין שטן רע מהעוני ומחסור r לו ידעת אחי יקירי ! מעט מני הלחץ והדחק שסובלים בני ירושלים כל ימי חייהם , אשר רובם כבולם ידורו ברירות רעועות צרות וקצרות , ומהם אנשים גלמודים ומהם רק איש ואשתו , או בבני זקונים ואין להם מי שישרת אותם , כי רק לאחד מני אלף מבני האשכנזים בעיר הקודש נמצא משרת או משרתת וגם בדרך מקרה , ומה יעשה העני ונכה רוח הזה כי יחלה חס ושלום אחד מבני ביתו , את מי ישלח לדרוש ברופאים . ' ... בקשר לפרנסה מציין כהניו , בי מצב היהודים רע למדי , את הכספים מקבלים על פי רוב בראשית השנה , אבל שבר דירה — מראש לכל השנה — משלמים אחרי פסח , ואז כבר לא נותר כסף . על כן מלווים ה'כוללים' כסף לשכר דירה על חשבון העתיד , ואז בהגיע מועד החלוקה כמעט שלא נותר מה לתת . בהמשך מתפרץ כהניו ומעיר בקשר לדירות י nNtv תדע אחי ! כי הדירה הממוצעת והבינונית לאיש ואשתו בעיר הקודש היינו חדר אחד שכירתו לכל הפחות 500 פיאסטר לשנה . פחמים לצורך בישול לשנה ערך 200 פיאסטר . ולפעמים נצרך לקנות מים כמה חדשים בעד 100 פיאסטער . בזה אינם שוות החצרות זה לזה , כי יש חצר שבו בורות טובים וריורים מועטים אז יספיקו להם המים קרוב לשנה בהמטיר ה' על הארץ והשנה מבורכת בגשמים יורדים בעתם , ויש חצרות שלא יספיקו המים כי אם על חצי שנה ולא ישאר לו אף על קניית שמן להדלקה . ועתה אשאלך אחי , מאין יקח האומלל הזה לחם לאבל ובגר ללבוש בקרה , ושאר הצטרכות אנושי באשר הוא אדם . ' ...
|
|