|
|
עמוד:142
שלטון הפחות בעיר 1876-1840 , בירושלים עצמה המשיך להימצא בכל המאה ה , 19 מזמן חזרת השלטון העות'מאני וער למלחמת העולם הראשונה , מושל מקומי , פחה , ששלט בעיר . לאחר שוב העות'מאנים לירושלים נוהל הממשל בעיר בירי מושל בדרגת מתצרף , או פחה ' ) עם שני זנבות סוס ( ' שמונה בקושטא והיה כפוף לוואלי צידון ( או ביירות , ( במקום לזה של דמשק . הנוהג היה למנותאת הפחה רק לשנה אחת , במסגרת השאיפה להגברת הריכוזיות שנידונה לעיל והרצון למנוע מהפחות הזדמנות לצבור כוח ולהגיע לעצמאות יתר . למרות הכוונות הטובות בתקנה זו היו לה הרבה השלכות שליליות על הממשל בירושלים ובמקומות אחרים . הפחות שמו בראש מעייניהם צבירת בספים וניצול מכסימלי של תחום שיפוטם בזמן הקצר שעמד לרשותם והתעלמו מצרכי האוכלוסיה המקומית . נוסעים מערביים שונים שביקרו בירושלים בשנות ה 40 וה 50 חוזרים ומתלוננים על עובדת ההתחלפות התכופה של הפחות , על שלטונם הבלעדי וניצולם את תושבי העיר . כך , למשל , מספר שולץ 851 ) ו , ( כי הפחה מנסה להתעשר על ידי סחיטות ומעשי אי צדק , ואילו שלום העיר והמחוז אינם נוגעים לו הרבה . אם בירושלים מתמוטט קיר או מבנה ובעל המקום אינו מוצא לנכון להקימו מחדש , אזי המיפגע ממשיך להשאר במקומו ומפריע למעבר . בכפרים יש שופט אך אין תובע כללי , כך שאם אין תובע פרטי אף אחד לא יתבע את העבריין לדין , יצוין במיוחד שאפשר 'לפדות' רצח בכסף , כלומר , משפחת הרוצח נותנת כופר נפש למשפחת הנרצח או למסגד — ושם הכסף נעלם , מי יודע לאן —וכך העניין מחוסל . " שטראוס ( אמצע המאה ) מציין , כי באופן כללי לא מורגשת פעילות רבה של השלטון בעיר , הערבי דואג להווה ואינו חושב על העתיד , והממשלה אינה עושה דבר לקידום העניינים . הדבר נגרם , במידה רבה , לרגל חילופי הפחות התמידיים . אלה יודעים כי לא ימשיכו בתפקידם זמן רב , ועל כן אינם חושבים על העתיד . תפקידי הפחה הם לגבות מיסים ולשמור על השקט במדינה . הדאגה לחינוך , חקלאות , מסחר ומלאכה וכוי רחוקה ממנו ומממשלתו . השקט והביטחון נשמרים בעיקר בידי האצולה הכפרית , השיח'ים , ואלה בוחרים גם בוועדות כפריות . שאיפתם העיקרית היא התעשרות מירבית , ועל כך פורצות ביניהם לעתים קרובות מריבות . הפחה , הממלא תפקיד של / משכין שלום , ' משתמש לשם כך פעמים רבות ביחידות צבא שלימות . על ירי כך הוא מנסה לרכוש השפעה באיזור . למעשה לא השלום הוא המעניין אותו , אלא מעמדו הוא . קרה אפילו שהכניס לבית הסוהר את ראשיהן של שתי קבוצות יריבות , על שהשלימו ביניהן מבלי להזקק 62 א . גרבר , עמי . 21-20 , 16 ג . 6 שולץ , הארץ הקדושה , עמי . 136 המג'ליס את סמכויותיו בעיקר מחוק הוילאיתים , שקבע כי סמכויותיו תהיינה לדון ולהחליט בכל ענייני עבודות ציבוריות , חקלאות , כספים , גביית מסים , דבטייה ( משטרה , ( טאפו ( רישום מקרקעין ) ועניינים חיצוניים . נאסר עליו להתערב בעניינים משפטיים כלשהם . החברים במג'ליס היו עכשו משני סוגים : 8 חברים בתוקף תפקידם : ( ex officio ) המתצרף , הקאדי , המופתי , והמחאסבהג' ( מנהל ענייני הכספים ) וארבעת נציגי העדות —היוונית אורתודוכסית , הלטינית , הארמנית והיהודית , ו 4 חברים נבחרים , אחד מהם כנראה נוצרי . מידת האינטגראציה החברתית של עדות המיעוטים במועצה היה מצומצם ביותר , ובמיוחד בלט הדבר אצל היהודים , שפעמים רבות לא ישב נציגם כלל במג'ליס .
|
|