|
|
עמוד:135
התורכיים החוזרים . בירושלים וביפו נבהלו חילות המצב מפני רוח ההתקוממות המקומית , ולאחר שערים רבות , וביניהן עכו , נפלו כבר בירי העות'מאנים , נסוגו המצרים לעזה . פלחים מזוינים ערכו שוד ביפו , וירושלים היתה אף היא צפויה לשוד כזה . נראה , כי בכל שעה של משבר פוליטי היה עשרם של המנזרים הירושלמיים מעורראת חמדנותם של תושבי ההרים שבסביבה . בן קיוו המוסלמים להיפרע מהנוצרים ומהיהודים שראו בהם בני ברית של המצרים , אולם בפעם הזאת ניצלה ירושלים לרגל הדרישה התקיפה של הבריטים שהשלטון העות'מאני ימנע כל התפרעות נגד הנוצרים והיהודים , ולרגל עמדתו האמיצה של השופט ( הקאדי ) המוסלמי בירושלים . שובו של השלטון התורכי לארץ ולירושלים ב 840 ו הביא למפנה נוסף רב חשיבות ביותר למעמד העיר ולהתפתחותה . השלטון התורכי שחזר לארץ ישראל היה שונה במהותו בהרבה מזה שהיה בארץ לפני השלטון המצרי . שוני זה בא לירי ביטוי בעיקר במגמת הריכוזיות של השלטון . אחד מגורמיו היתה הרפורמה הצבאית של הסולטאן מחמוד השני , שראשיתה עוד לפני הכיבוש המצרי , ותוצאותיה היו ביטול חיל היאניצארים והחלפתו בצבא סריר הכפוף לשלטון המרכזי שאינו תלוי בפחות ובאמירים מקומיים . הגורם השני היתה הנהגת גביית מיסים במישרין על ידי מנגנון מטעם הממשלה המרכזית , והגורם השלישי היו 9 שנות השלטון המצרי הריכוזי באופיו , אשר התישו את כוח המושלים הפאודליים ; כך הוקל עתה על המשטר התורכי לפעול כבעל סמכות שלטונית הרבה יותר חזקה מזו שהיתה מנת חלקו בעבר . עם זאת נראה , כי השליטה התורכית בירושלים ובארץ ישראל לא נתבססה מיד , וברחבי הארץ נתפשטו ההתנגשויות בין שתי הסיעות היריבות העיקריות של האוכלוסיה המוסלמית , ה'קיסים' וה'ימנים , ' אשר פתחו בהתגרויות הרריות לשם סילוק חשבונות ישנים . התנגשויות אלו ארכו 6 ו שנה , עד לאחר מלחמח קרים . מבחינת החוק העות'מאני ידועה תקופה זו כתקופת התנט'ימאת , היא תקופת הרפורמות של השלטון התורכי . ראשיתן של רפורמות אלה כבר ב . 1839 תחילה נתקבלה הגשמתן בקשיים מרובים , אך בהדרגה החלה השפעתן להיות מורגשת יותר ויותר ברחבי הקיסרות . במסגרת התנטיימאת , שנועד בין היתר לרצות את פני המעצמות שסייעו לתורכיה בהדיפת הכוחות המצריים , נכללו גם תקנות בדבר שוויון הנתינים הלא מוסלמים באימפריה העות'מאנית . תקנות אלו הביאו לחיזוק המעמד המיוחד שהוענק לקונסולים הזרים ולמעצמות המערביות בארץ ישראל . השפעתם של שני גורמים אלה היתה גדולה ביותר בירושלים . לאחר חזרת השלטון העותימאני המשיכו ארץ ישראל המערבית והמזרחית להתחלק מבחינה מינהלית בין שני הפלכים דמשק וצידון . אך מעתה השתייכו רשמית לפלך צידון שבירתו עברה מעכו לבירות כל מחוזות ארץ ישראל המערבית , לעומת זה המשיכו מחוזות עבר הירדן המזרחי להשתייך לפלך דמשק . בארץ ישראל המערבית נתארגן גם מבחינה מינהלית איזור ביניים של שלטון בין הפלך והמחוז , כאשר מחוזות ירושלים , שכם ועזה נעשו יחידה מינהלית מיוחדת בפלך צידון , שנקראה המותצרפליק של ירושלים . מושל המחוז המוגדל —ה'מותצריף' — היה כפוף לסירוגין למושל פלך צידון או לממשלה המרכזית בקושטא . עם זאת , נראה כי השפעת השלטון בעיר המשיכה להיות מועטת . מגמת ריכוזיות השלטון בשער . 36 אסף , הערבים , עמי 222-218 ( המסתמך על בזילי , עמי . 37 . ( 365-364 בעניין השינויים בדווקה העותימאנית בשנים , 1860-1840 ראה ; מעוז , רפורמות , העוסק במפורט בעניין ; אסף , הערבים , עמי 1 ג -1ו 4 ו ; בן צבי , א"י ויישובה , עמי ; 350-348 פולק , ערבים , עמי . 38 . 244-239 מעוז , תהומי א"י , עמי צב-צג .
|
|