|
|
עמוד:74
נוסע נוסף המתאר את ירושלים בשנות ה 60 תיאורים חיים מאד , הוא דיקסון . את אופיים הכללי של הבתים והמגורים הוא מתאר כדלקמן ; הבתים גבוהים וחזיתם חשופה ( חסרת קישוט . ( לעיתים קרובות משולבים בהם אלמנטים עתיקים , בגון קישוטי דלתות וקשתות משרירי האמנות הערבית העשירה . בקומת הקרקע מצויות חנויות ובתי קפה , כמו ברחובות קהיר ו אבל לחנויות באן 'עומקי רב יותר והן מגוונות יותר . בין הבתים מתבלטים מבנים ציבוריים ומנזרים עתיקים , כנסיות ומסגדים — הרוסים בחלקם . מכיוון שההכנסות היו נמוכות ושכר הדירה גבוה , השתכנו סוחרים , יהודים וערבים , מתחת לקיטורים עתיקים והרוסים אלה , פינו חלק מאבני המפולת ומההריסות , הציבו תמוכות לתקרות וסידרו להם שם אורוות , מחסנים , מרחצאות ובתי מלאבה . מתחת לקימוריו ובפרוזדוריו של ה'הוספיס' ההרוס שליד כנסיית יהקבר הקרוש' מצאו להם מקום נרחב מספר גדול של צורפי נחושת , סוחרי תבואה ואף ספרים . חדר אחד בחורבה הגדולה משמש כחנות מזכרות , שני — בית מלאכה לעיבוד עורות ( בורסקי , ( שלישי — מרחץ ציבורי . אף הרחוב משמש לעיתים קרובות מקום מגורים לערבי עני . שם הוא אוכל ושותה וגם עוסק במקח וממכר . כאשר הוא רוצה להתרחץ , או להתפלל הוא הולך אל המסגד הסמוך . בחצר המסגד הוא מוצא מים ובבנין הקדוש — צל . לאחר שקיים את מצוות התפילה הוא ישן לו על המחצלות המכסות אח רצפת המסגד ושום אדם אינו יכול לגרשו משם , שהרי המסגד הוא ביתו האמיתי של כל מוסלמי . רק עסקים שאינם הולמים את קדושת המקום הוא נאלץ לעשות ברחוב . שם רשאי הוא להטעין את גמלו , או להאכיל את אתונו , ושם גם הוא עצמו אוכל , שותה ומעשן . בפינות הרחובות מצויות פינות אוכל זעירות ובהן טבחים צנועים . בין ארבע אבנים מפויחות מכניס הטבח מעט עצים , מדליק אש , מעמיר מלמעלה מחבת ובו שמן , זיתים אחרים , עדשים וחופן תבואה גרוסה , ומכין מנת אוכל , שריחה המיוחד מלהיב את נפש הערבי . מעט לחם , כוס מים ומקטרת עישון ( נרגילה ) הם המנות האחרות . ודיקסון מוסיף : ' ברחובות ירושלים יש להתהלך בשעות היום , ולא רק בגלל שלאור היום אפשר ליהנות משלל הצבעים , אלא משום שירושלים היא עיר מזרחית ומוסלמית , שחיי העסקים נפסקים בה משקיעת השמש וער לזריחתה . בשעות הלילה חשוכים רחובות העיר לגמרי . חצי שעה לאחר שקיעת החמה בבר סגורים על מסגר בל תריסי החנויות והמרחצאות . הגמלים רובצים באורוות והסימטאות הצרות עזובות . אין הערבי אוהב מנורות ואורות , ובחדרו די לו באור נר . עם רדת החשיכה אפשר עוד לראות פה ושם דמויות לבנות הממהרות הביתה . בשעה יותר מאוחרת אפשר לראות , לעיתים , אור מנורה שמשרת נושא בפקודת אדוניו , ואולי של אירופי החוזר מביקור בבית חברו , או של קוואס ההולך לביתו של הקונסול , או של קצין תורכי העורך ביקורת אצל המשמרות המוצבים במקומות שונים בעיר . אנשים אלה דואגים לשאת פנס לפניהם , מכיון שבירושלים , כבקהיר ובאיסטנבול , עלול אדם היוצא לרחוב ללא אור להחשיד את עצמו ולהיעצר בתור גנב . אין גם מה שימשוך את התושבים לצאת לרחוב בשעות הלילה . בעיר מוסלמית אין תאטרון , אין קונצרטים ואף לא מועדונים . אין בירושלים מקומות מפוקפקים המושכים צעירים , מן הסוג המצוי בניו יורק , לונדון ופריז , ואם קיימים כאלה , הרי עסקיהם נערכים בסתר . תהלוכות נישואין , הנערכות בקהיר בלילה , עם מנורות ותופים , אינן מתקיימות בירושלים ובארץ ישראל בכלל ; כאן החתן לוקח את הכלה לביתו מבעוד יום . נשפים ומשחקי לילה אינם מתקיימים בעיר , שבה תענוגות מכל סוג נדירים ביותר . המוסלמי נוהג להישאר בלילות בביתו , עם נשותיו וילדיו , ואין הוא נוהג להזמין חברים לביתו . מנהיג דתי ערבי עשוי . 72 דיקסון , ב , עמי 6 ו8- ו .
|
|