|
|
עמוד:57
נפוץ ייצור המזכרות והצלבים מעץ זית , מצדפים ומיאבן שחורה' ( המובאת מים המלח . " ( דיקסון ( 1864 ) מספר , כי ליד כל מקום קדוש מוצעות סחורות שצליינים מעוניינים בהן , בגון ? אבוקות 1 ליד הכנסיות היווניות ומחרוזות בכניסות למסגדים . נרות וורדים אפשר לקנות בכל כנסיה לטינית . אולץ מוסר , כי נשים מתפרנסות ממכירת עשב — שהן קוטפות בעמקים שמסביב לעיר — לצליינים עבור סוסיהם . 21 על ענף תעשיה מיוחד מספר זטצן בראשית המאה : ענף מלאבה גדול בעיר היא הכנת כלי חרס וראשי מקטרות מחרס . ראשי מקטרות משובחים מכינים מחימר המובא מבירות , ופחות טובים — מחימר המובא מהכפר קסטל ( בדרך לרמלה . ( ברי לחוק את החימר מוסיפים לו חומרים שונים , ואלה מקנים לכלים גוון של נחושת או גוון אדמדם . את הכלים גם מלטשים בחומר מיוחד . נוימן מציין אף הוא קיום מפעלי חרס בעיר . וורן , מציין , כי בירושלים 5 מפעלי קרמיקה . רוב העובדים מוסלמים . במפעלים עובדים רק בקיץ , מכיון שהבעלים עניים ואץ להם האמצעים לרכישת מיתקני ייבוש . המפעלים מייצרים כדים , צנורות חרס , סירים , קערות , אריחים ולבנים . וורן עומד על כך , שתעשיית הקרמיקה היא תעשיה קרומה בארץ ישראל , הנזכרת בתנ"ך ובמקורות היסטוריים רבים . הוא מספר על סוגי החרסית המשמשים בתעשיה זו ושמקורם בסביבת ירושלים , וכן על דרכי הייצור וכלי עבודה . ? תעשיה' נוספת בעיר היו טחנות הקמח . ל 1854 מוסר הקונסול פץ , כי בעיר 20 טחנות קמח ציבוריות העובדות בקביעות . 24 חלק מטחנות אלו עבר במאה ה 19 לשימוש בקיטור והספקן עלה בהרבה , עקב בך לא יכלו האחרות לעמוד בתחרות ונסגרו ( ביניהן — אך גם מסיבות אחרות — טחנת הרוח במשבנות שאננים מייסודו של מונטפיורי ) טחנת הקיטור הראשונה נפתחה כנראה , בשנות ה . 70 בשנות ה 40 החלו קמים בעיר בתי דפוס . שטראוס מציין באמצע שנות ה , 40 כי בעיר כבר פועלים 3 בתי דפוס / של היהודים , של המנזר הלטיני ושל המנזר הארמני . ברטלט ( 1853 ) מספר , כי בתי דפוס החלו קמים בעיר העתיקה בשנות ה . 40 אחדים מצויים בבעלות העדות הנוצריות השונות . בעבר פעל בית דפוס יהודי , שעיקר עבודתו היה פרסום חומר תעמולה אנטי מיסיונרי , אלא שבינתיים פסק מלפעול . הכוונה , כנראה , לבית הדפוס היהודי הראשון בעיר , דפוסו של ר' ישראל בק , שהועבר לירושלים לאחר הרעש שפקד את צפת ב . 1837 על הקמת בית דפוס זה בירושלים ועל המשך התפתחותו , וכן על שאר מפעלי הדפוס היהודיים בעיר , נעמוד בהמשך , שעה שנעסוק בהתפתחותה של הקהילה היהודית בירושלים במחצית השניה של המאה . בכל אופן נציין בבר עתה , בי בתי הדפוס היו אחד הענפי התעסוקה הראשונים שבישרו התפתחות ושינויים בעיר . מבחינתנו מעניינת כרגע דווקא העובדה השלילית , שעד לראשית שנות ה 40 לא היה בל בית דפוס בעיר , וכי תושבי ירושלים לא עסקו בעבודת הדפוס בראשית המאה . התמורה הגדולה שחלה בירושלים במאה ה 19 הביאה גם להתפתחות מקצוע הבניה בעיר . בשנות ה 30 וה 40 של המאה ה , 19 כאשר החלו להיבנות המבנים החדשים הראשונים , לא נמצאו בירושלים פועלים ועובדי בניץ מקצועיים אחרים והיה צריך להביאם ממקומות שונים . 19 שטראוס , עמ' . 22 . 280-278 זטצן , ב , עמי ; 22 נוימן , עמי 222 ( בתרגומו של גת , עמי טז . 20 . ( דיקסון , ב , עמי . 46-45 ג . 2 וורן , ירושלים שמתחת לפני הקרקע , עמי גו 9-5 ו . 21 . 5 אולץ , ב , עמיג 6 ו . . 24 פץ , זמנים סוערים , ב . עמי . 25 . 64-63 שטראוס , עמי ; 280-278 ברטלט , ביקור מחרש , עמי . 42 וראה גם בפרק על היהודים .
|
|