|
|
עמוד:278
ותיאודוסיוס לקיסר אנסטאסיוס , בשנת , 518-517 ובו מסופר על ביזוים של כמרים ונזירים לעיני נוכרים — היהודים והשומרונים . 100 הזכרת היהודים מוסברת היטב בידיעות על מציאות קהילה יהודית קטנה ומספר לא קטן של עולי רגל יהודיים בעיר ( ראה לעיל ) 1 לעומת זאת , בוודאי אין לדבר על עולי רגל שומרוניים בירושלים . אנחנו חייבים לנקוט זהירות רבה בקריאת המקורות הנוצריים , מכיוון שלא אחת מכנים הנוצרים אלה את אלה — האורתודוקסים את המונופיסיטים ולהיפך — בשמות גנאי כ'פגאנים , ' 'יהודים' ואף 'שומרונים . ' המותר להניח כי מדובר כאן בשיגרת לשון של השמצה ( יש לשער כי זכרונות המרד השומרוני הראשון השאירו מישקעים בלב הנוצרים ?( אך אפילו אם כך היו פני הדברים , האם לא היו ראשי הנזירים חוששים מפני הצגת עניינם בחריפות שתחשידם באי אמירת אמת ? הרי היו ללא ספק רבים מיועצי המלך שענייני ירושלים וכנסיותיה לא היו זרים להם . אולי דווקא בשל הקושי שבטקסט רבה הסבירות כי תוכנו אמיתי . חיזוק להשערה הנ"ל בא מקטע סתום למדי המתייחס לתקופת כיבוש ירושלים על ידי הפרסים , בשנת . 614 בטקסט , המתאר את איסוף גוויות הנרצחים בירושלים בידי ה'קברך תומאס , אשתו , ובני לווייתו לאחר שרגעה העיר , נזכרות שלושים וחמש תחנות איסוף של גוויות . תחנת האיסוף האחת עשרה מתוארת בכתבי היד השונים כ'מלפני כנסיית השומרונים ' ; ' מלפני כנסיית סמי > ר < יה' ( כתב יד ערבי , סיני ' ;( 531 מלפני כנסיית סמירה' ( כתב יד ערבי , סיני ' ;( 697 רובע ממריתיקה' ( כתב יד ערבי , סיני ;( 428 'רובע סמרנקה' ( כתב יד ערבי , פאריס . ( 262 מכתבי היד עולים פירושים אחדים אפשריים : שמדובר בכנסייה של אשה ( או קדושה ) שומרונית ; בבית כנסת של שומרונים ; בשכונה שומרונית ; או בשכונה של אשה שומרונית . מיליק , שדן כעניין בהרחבה , מאחד את כל ההגדרות לכלל ציון אחד : 'רובע כנסיית השומרונית . ' ביסוד הגירסות משחזר מיליק את השם היווני . Samareitike לדעתו יש לזהותה עם האשה השומרונית מסיכר ( עין סוכר , ( ליד שכם , שהציעה מים לישו וקיבלה ממנו את האמונה ( יוחנן ד , ( ולימים — נודעה כקדושה בשם פוטינה . קדושה זו אף נזכרה בלוח החגים הגיאורגי של כנסיית ירושלים . מאחר שמנזר של פוטינה ( או פוטינא ) נודע בירושלים סמוך להר ציון , 102 מזהה מיליק את הרובע המבוקש באיזור הרובע הארמני של זמננו , אך דומה כי דיונו של מיליק מרחיק בפלפול ואין מסקנותיו משכנעות . קרקע מוצקה יותר מצויה בתעודות הגניזה המאוחרות , השבות ומזכירות שכונה בשם זה בימי הביניים . במאה הי"א היתה זו שכונת הקראים , שנקראה בפי אנשי ירושלים 'צלע האלף ( היבוסי . ' ( מן המקורות ברור כי שכונה זו נמצאה מחוץ לחומה הדרומית של ירושלים . מ' גיל זיהה שכונה זו במדרון המזרחי של עיר דוד , היורד אל נחל קדרון , מחוץ לקו הקדום של החומה הראשונה שחודש בימי אודוקיה . אבל מתאים יותר לזהות את המקום על רכס עיר דוד עצמו , שכן באותה התקופה כבר 100 קירילוס מסקיתופוליס , חיי סבא , 57 ( עמ' . ( 154 וראה גם : ק' _הילקוביץ , ' בתוך : ש' קליין ( עורך , ( ספר הישוב , א , ירושלים תרצ"ט , עמ' כג-כו . 101 ראה ריכוז הרשימות ( על פי נוסח הטקסטים בעריכת גאריט ) אצל : מיליק , הטופוגרפיה , עמ' , 137-136 , 133 ודיונו הנרחב של מיליק שם , עמ' . 167-163 102 , בר צומא , ( 1914 ) עמ' . 122 על הקשיים בזיהוי פוטינא ראה : צפריר , ציון , עמ ' . 139 03 מ' גיל ' , שכונות היהודים בירושלים כתקופת הכיבוש המוסלמי הראשונה 1099-638 ) לספירה , ' ( שלם , ב , ( 1976 ) עמ' ; 21-20 הנ"ל , ארץ ישראל כתקופה המוסלמית הראשונה , ( 1099-634 ) תל אביב תשמ"ג , א , עמ' 646 , 532-530 , 362 ( תעודות 457 , 309 ובמיוחד . ( 500
|
|