פרשת יוליאנוס

עמוד:243

ל'אוגוסטוס . ' רק מותו הפתאומי של קונסטנטיוס ב 3 בנובמבר 361 הציל את הקיסרות ממלחמת אזרחים . בדצמבר 361 הגיע יוליאנוס לקונסטנטינופוליס כשליט יחיד בכל רחבי האימפריה . עוד במסעו לעבר הבירה הכריז על שיבתו לדת האבות , היא הדת האלילית , ומשנכנס לקונסטנטינופוליס היו מעשיו הראשונים מכוונים לכינון מערכת חדשה של מדיניות דתית באימפריה . הוא הכריז על חופש הפולחן , שכלל גם חופש לכיתות נוצריות שונות שלא נסבלו לפני כן בהשפעת מנהיגי הכנסייה . הוא ציווה על החזרת רכושם המוחרם של המקדשים האליליים . במאבקו נגד הנצרות ביטל יוליאנוס רבות מזכויות היתר של אנשי הכנסייה ואסר על מורים נוצריים את הוראת הסופרים הפגאניים , דבר שהיה מכוון למוטט את מערכת החינוך הנוצרית . בכתביו , ובמיוחד בספרו 'נגד הגליליים " , ' נזקק יוליאנוס כמה וכמה פעמים לאמונתם , לדתם ולמנהגיהם של היהודים . הוא מבחין הבחנה ברורה בין חוקי היהודים ובין תורתם , משבח את מצוותיהם אך דוחה את תורתם 1 במיוחד דוחה הוא את הדגשת התורה על אל יחיד , אל קנא שאינו סובל אלים אחרים . באחת מאיגרותיו הוא טוען שגם ההלנים עובדים את האל הטוב והגיבור של היהודים — בשמות אחרים . באיגרתו ליהודים הוא מבקש מהם להתפלל 'לאלהים בורא עולם הגדול מכל . ' בספרו נגד הנוצרים הוא אומר על עצמו : אמנם אני , חי האלים , אחד מאלה הנמנעים מלחוג עם היהודים את חגיהם אולם עובד אני תמיד את אלוהי אברהם יצחק ויעקב ; הללו היו בעצם כשדים מגזע קדוש ואמון על תיאורגיה ... עבדו את האל שהראה את חסדו לי ולכל אלה העוברים אותו כמו שעבד אותו אברהם והוא אל גדול ורב כוח . כל מצוות עשה ולא תעשה של היהודים נראו לו ליוליאנוס בנימוסים הראויים לשבח . אולם במיוחד החשיב את עבודת הקורבנות בשל קדמותה , וטען שיש לעשות הכל כדי שיהודים יוכלו לחדשה . הוא הצדיק את התנהגותם הנוכחית : אינם מקריבים קורבנות מפני שניטל מהם היכלם והם מנועים להקריב קורבנות " . יחסו המיוחד של יוליאנוס אל פולחן הקורבנות נבע מכך שגם בשיקום הרת האלילית ייחס ערך מיוחד לעבודת הקורבנות , על משמעותה המיסטית . ואכן , משעלה על כס הקיסרות חידש את הקרבת הקורבנות על מזבחותיהם של הדתות השונות ברחבי הקיסרות ; יוליאנוס עצמו הקריב קורבנות במו ידיו . בקיץ שנת 362 יצא יוליאנוס לאנטיוכיה , ושם שהה תשעה חודשים בהכנות למלחמה בפרסים . בימים האלה התגבשה תוכניתו לבנות את בית המקדש בירושלים , לאפשר ליהודים לחדש את עבודת האלוהים במקדש ולשקם את ירושלים כעיר יהודית . על החלטתו אנו יודעים ממקורות נוצריים ופגאניים כאחד , ובעיקר משתי איגרות ששלח הקיסר " מהחיבור בן שלושה ספרים נשמרו רק קטעים בדברי הבישוף קירילוס מאלכסנדריה ( המאה הה , ( ' שהביאם כדי להשיב עליהם ; נדפסו בהוצאת כתביו של יוליאנוס , ed . we . w right ( lcl ) hi , pp . 313-427 וראה התרגום בעברית : ר' רוקח , היהדות והנצרות בראי הפולמוס הפגאני , ירושלים , 1991 עמ' ° . 246-195 במהדורת רייט , שם , איגרת מס' ' . 51 נגד הגליליים , 354 B ( תרגום אצל רוקח , שם , עמ' ; 242 תרגומנו שונה במקצת מן המודפס 22 . ( נגד הגליליים , 306 a ( תרגום שם , עמ' . ( 236

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא