|
|
עמוד:200
אחת אף נטלה חלק פעיל בעיצובן של התפתחויות כאלה . בתקופה זו רכשה לה ירושלים לראשונה מעמד של עיר אוניברסאלית — מעמד שבו היא מתגדרת עד היום . בתקופה הזאת קיימת מידה מסוימת של שותפות גורל בין שתי הערים שהוזכרו — ביזאנטיון , שהיתה לקונסטנטינופוליס , מחד גיסא , וירושלים , מאידך גיסא . את תולדות שתיהן מאפיין המאבק להכרה במעמד הבכורה שלהן בהיירארכיה של הכנסייה הנוצרית . אולם בכך נגמר הדמיון , וכאן מתחיל גם ההבדל . קונסטנטינופוליס היתה עיר משוללת כל משמעות היסטורית בתולדות הנצרות , ואת מעמדה המיוחד תבעה לעצמה אך ורק בתוקף מרכזיותה בעולם החולין . לא כך ירושלים , שדי היה בהזכרת שמה כדי לעורר שפע של אסוציאציות בלב כל נוצרי , ושקשייה במימוש יומרותיה נבעו דווקא מכך שהיתה משוללת כל מעמד ומשקל בעולם החולין . לעניין זה , שהוא נקודת מוצא להבנת סוגיות רבות בתולדות ירושלים בתקופה הביזאנטית , ראוי להקדיש עוד מלים מספר . הדת הנוצרית התפשטה בעיקר במרכזיה העירוניים של הקיסרות הרומית . צורות _האירגון והמינהל שלה היו צמודות מטבע הדברים לדפוסי האירגון והמינהל של הקיסרות הרומית . כך , למשל , הלכה וגדלה חשיבותן של הקהילות הנוצריות שישבו בביירות הפרובינקיות הרומיות . רועיהן הרוחניים של הקהילות הללו , האפיסקופים ( בישופים ) שלהן , הפכו לאפיסקופים מטרופוליטיים ( מטרופוליס — עיר בירה , ( ונועד להם תפקיד חשוב יותר באירגון חיי הכנסייה מאשר לאפיסקופים האחרים . כיוון שקיסריה , ולא ירושלים , היתה המטרופוליס של הפרובינקיה פלסטינה , ( Paiaestina ) נעשתה עיר זו המרכז הנוצרי החשוב ביותר בארץ ישראל , והאפיסקופוס שלה הוא שהפך לאפיסקופוס המטרופוליטי , בעוד שכישוף ירושלים היה כפוף למרותו מבחינה אירגונית . אף על פי כן , לא נשכח לחלוטין התפקיד שמילאה ירושלים שעה שצעדה הנצרות את צעדיה הראשונים . במהלך שלוש מאות השנים הראשונות לקיומה של הנצרות הלכה והתפתחה תופעה שנועד לה תפקיד חשוב בתולדות ארץ ישראל בכלל ובתולדות ירושלים בפרט — תנועת הצליינות . תולדות הצליינות בראשית דרכה לוטות בערפל , ואף שורשיה אינם ודאיים . על כל פנים , ברור שירושלים ניצבה במוקד העניין שמצאו צליינים נוצרים בארץ הקודש . היו בהם שנמשכו לארץ הקודש מתוך עניין אינטלקטואלי , שכן ביקשו להבין טוב יותר את כתבי הקודש על סמך היכרות עם המקומות שבהם התרחשו עלילותיהם . עולה לרגל מסוג זה היה א 1 ךיגנס , ( Origenes ) איש אלכסנדריה , אחד מגדולי הלמדנים הנוצרים במאה הג . ' אחרים הגיעו בעקבות התפעמות רגשית עזה . כזה היה אדם בשם אלכסנדר , שכיהן ככישוף בקפד 1 קיה שבאסיה הקטנה ונקרא בחלום הלילה לעלות ירושלימה . שם נבחר לאחר מכן לבישוף , לאחר מות נרקיסוס , קודמו בתפקיד . אין בידינו מידע על היקפה של תנועת הצליינות במאה הג , ' אולם מדבריו של אוסביוס , ( Eusebius ) בישוף קיסריה , ניתן להסיק כי כבר בראשית המאה הד' נעשתה ירושלים מרכז צליינות חשוב . רבים מעולי הרגל הנוצריים אף השתקעו בה , אם כי נזהרו שלא להתיישב בתוך תחומי העיר הפגאנית ממש . הר ציון והר הזיתים , שהיו מחוץ לעיר איליה , הפכו , אפוא , למרכזי פולחן חשובים , ובתור שכאלה היו מקומות צמיחתה של הקהילה הנוצרית הירושלמית . Origenes _, _Commeman ' u _/ n 171 / _oamiem , VI , 24 ( _PG , 2 ( 14 , col . 269 4 . 3-1 , XI ; 7 , 8 , VI , // £ , _DVnoiX J באשר להר ציון מן הראוי לציץ כי הוא האתר המשמש
|
|