|
|
עמוד:64
ראשיתה של כנסיית ירושלים . מעמדו של יעקב ' ) הקטן , ' אחי ישו ) כמייסד כנסייה זו הוכר באורח מלא וממוסד ( בליטורגיה ) רק על ידי יורשתה של כנסיית הנימולים , כנסיית הגויים , וזאת ר ק במאה הד' או הה , ' אף ששורשיה של הכרה זו נעוצים עוד במאה הג " . ' אכן , נשתנה מעמדו של יעקב מוה של מייסדים או מנהיגים מרכזיים אחרים בכנסייה הקדומה . הוא זוהה זמן רב לאחר מותו ולאחר היעלמה של כנסיית הנימולים מירושלים במנהיגו של המיעוט היהודי נוצרי שפינה לימים את מקומו ותחתיו נוסדה כנסיית הגויים . עם זאת , דומה שדווקא דימויו הראשוני של יעקב בספרי הבשורה ובאיגרותיו של פאולוס מעורפל במידה רבה , הן אשר לקשריו המשפחתיים עם ישו והן אשר למעמדו המדויק כמנהיגה של כנסיית ירושלים . האם נחשב לבן המעגל הפנימי , המקורב ביותר לישו ? האם נחשב לאחד מן השליחים ? או שמא ניתן לו מינויו " ההכרה הליטורגית המלאה קשורה בטקסי האזכרה ליעקב שנחוגו בכנסיית הר ציון , המובאים במחזור התפילות הארמני הקדום של כנסיית ירושלים , שתוארך בידי מהדירו לפני שנת ; 440 ראה : רנו , הקודקס הארמני , עמ' ; 369-366 על עניין זה ראה : לימור , קבר דוד . מסורת לטינית מאוחרת מן המאה הי , ' ראה : 123-124 . _קק , ab , 8 ( 1889 ) , קובעת את חשיפת מצבתו או קברו של יעקב לשנת , 352 בימי קירילוס מירושלים , ואת הוויכוח שנתעורר סביב זיהוי מקום קברו כרמוז אצל היירונימוס , על האנשים המפורסמים , . ( PL , 23 , col . 613 ) 2 כנגד זאת , עדותו של הגסיפוס במחצית השנייה של המאה הב , ' כי ' מצבתו קיימת עד עצם היום הזה , ' אינה מעידה על זמנו אלא על זמנו של המקור , שממנו נטל תיאור זה . המסורת שבפי היירונימוס מחזקת את הרושם בדבר העניין המחודש שגילו ביעקב בני כנסיית ירושלים במאה הד . ' רושם זה אף מתחזק בגלל דברי קירילוס מירושלים על מקומו ההיסטורי של יעקב 'ככישו ף של כנסייה זו' ( קטכיזם , ( PG , 33 , 001 . 492 ) ( 28 , ( V וכן , לראשונה , על קבלתה של 'איגרת יעקב' כאיגרת ' שיוחסה' ליעקב , בתורת חיבור קנוני , ולא מסופק , כדעת אוריגנס או אוסביוס ( שם , . ( 001 . 500 וראה עתה : ment , Its Origin , Development and Significance , B . M . Metzger , The Canonof the New Testa- . Oxford 1987 , pp . 138 , 193 , 203 , 209 ברם , יש לזכור כי עוד במאה הג' החלו בני כנסיית הגויים להצביע על כסאו של יעקב : אוסביוס , 19 _, vii , he ( עמ' . ( 674-672 12 די לבחו ן לשם כך את המסורת מן החיבור הפסודו קלמנטיני 'עליות יעקב' _iaKcbpou ) ( _'AvapaOuoi ( להלן : עליות יעקב , ( המשוקעת , 1 . 71 . 2 _Recognitiones-2 שם תואר יעקב כמנהיגה של כנסיית ירושלים , שבראשה ( ולדבריו מנתה 5 , 000 נפש , אולם השווה מעשי השליחים ד , ד ) יצא מן העיר בדרכו ליריחו ( רמז למסורת בדבר היציאה לפחל _, ראה להלן . ( מוצאו של חיבור זה , לפי מספר חוקרים , מחוגים יהודיים נוצריים בעבר הירדן במחצית השנייה של המאה הב . ' ראה : Jewish Christianity and the Fourth Gospel ' , J . J . L . Martyn _, 'Clementine Recognitions 1 . 33-71 : Pseudoklementinen , Berlin 1958 , pp . 221-254 ; G . Strecker , Das Judenchristentum in den ; Oslo 1977 , pp . 265-295 Jervel & W . Meeks ( eds . ) , Nils A . Dahl Festschrift , וראה גם בהרחבה ואן וורסט , עליות יעקב . דעה שונה , התולה את החיבור במחבר _נוצרי נוכרי מלאחר מלחמת בר כוכבא , הציע בדאון , יעקב , עמ' . 287-285 בחיבורים גנוסטיים מובהקים ממצרים , כ'אפוקליפסות' ( הראשונה והשנייה ) של יעקב , הוענק לו 'דימוי על , ' בדומה לזה של פטרוס ואף נעלה ממנו . ראה , למשל , האפוקליפסה השנייה של יעקב , במהדורת התרגום לאנגלית של : ; in English , Leiden & New York 1988 , pp . 261 ff . J . M . Robinson ( ed . ) , The Nag-Hammadi Library ובמיוחד שם , עמ' . 273 הדימוי המודגש ביותר למעלתו של יעקב מצוי במאמר הי"ב מן ה'מימרות' ( logia ) המיוחסות לישו ב'בשורה של תומאס' ( חיבור בעל נטיות גנוסטיות מסוריה , משנת 140 לערך : ( ' שאלו התלמידים את ישו : יודעים אנו כי תעזוב אותנו . מי הוא אשר יהיה מנהיגנו ? אמר להם ישו : לכל מקום אשר תבואו תלכו אל יעקב הצדיק אשר בעבורו נבראו שמים וארץ . ' עיין ' רובינסון , שם , עמ' . 127 על קירבתו המשפחתית לישו ראה 1 מארקוס ו ג ; מתי יג נה ; ומקבילות . ערפולם של הכתובים מחד גיסא והסתירות המצויות בהם מאידך גיסא מעוררים קשיים לא מעטים בדבר מהותה ואמיתותה של הקירבה . ראה בקצרה : W . K . Prentice , 'James the Brother
|
|